רועי כהן קורמן, בן 27 מתל אביב, הוא צלם שכבר עשור מתעד את הרחוב, האנשים והעיר. השנה הוא משתתף בפסטיבל הצילום הבינלאומי המתקיים במרכז ענב ובגן העיר בתל אביב PHOTO IS:RAEL, עם סדרת דיוקנאות יוצאת דופן המתעדת אנשים על הרצף האוטיסטי.
התערוכה מבקשת לא רק להשמיע קול אלא גם להראות פנים: לפרוץ את השבלונות ולהזמין את הצופים להקשיב באמת.
כהן קורמן מאובחן על הרצף האוטיסטי מגיל צעיר. "אני לא רואה בזה מוגבלות", הוא אומר. "זו לא לקות בעיניי אלא שונות. דרך אחרת להבין את העולם — לפעמים הקצב שלנו שונה, השפה קצת אחרת. כל אחד מאיתנו הוא עולם שלם בפני עצמו".
לדבריו, הצילום מאפשר לו לתקשר ולספר סיפור גם בלי מילים. "לעיתים אנחנו שקופים בעיני החברה", אומר כהן קורמן, "אבל לכל אחד מאיתנו יש סיפור חיים משלו, תחומי עניין, רצונות וחלומות".
הפרויקט נולד מתוך שיחה עם אביו, במאי ועורך סרטים, סביב הנושא "הקול החבוי של האמן". יחד הם העלו רעיון לצלם פורטרטים של אנשים על הרצף – כל אחד במקום שהוא בוחר, בסביבה שמייצגת את אישיותו. "כל משתתף בחר לוקיישן שמאפיין אותו", הוא מספר. "כך אפשר לראות שגם אם כולנו חולקים טייטל אחד – 'אוטיזם' – כל אחד שונה לגמרי מהשני. רציתי שיראו את היופי שבשונות הזו".
כהן קורמן מדבר בכנות גם על הדרך האישית שלו – על קשיי ההשתלבות בתיכון ועל איך הצילום הפך לגשר אל העולם. "בתיכון היה לי יותר קשה להשתלב. ילדים התסתכלו עליי לפעמים בצורה מוזרה. הייתי פחות מודע לעצמי, עושה שטויות ולא מבין, והילדים לא תמיד הכילו אותי. המורים לעומת זאת דווקא העריכו את היכולות שלי. בסוף הלימודים קיבלתי תעודת הצטיינות. אני לומד מהר, יורד לפרטים ומדייק – וזה עובד לטובתי בצילום".
"כשהייתי בצבא הבנתי סופית שזה הייעוד שלי", הוא מוסיף. "אמרתי לאמא שלי: 'לא תוציאו ממני את הקורמן'. זו המשפחה שלנו – אמנים. ואני ממשיך את זה בדרך שלי".
תומר פישר, בן 33 מרמת גן, הוא אחד המצולמים בתערוכה — ומי שמצליח לתרגם את שונותו ל- "שפה מוזיקלית מדויקת". הוא מוזיקאי, שדר רדיו ובוגר תואר ראשון בתקשורת ממכללת ספיר. "אני לא 'סובל' מאוטיזם", הוא מבהיר. "נולדתי איתו ואני חי איתו. זה חלק מהזהות שלי, לא משהו שצריך לתקן".
פישר מספר שכילד התקשה להבין קודים חברתיים. "זה כמו לנסות לנווט בלי וויז", הוא מתאר. "אתה רוצה להגיע למקום, אבל אין לך שום מפה, ולך תסתדר מפה לבד". רק בעזרת חונכים שקיבל בתיכון, הוא הצליח לפתח כלים חברתיים וללמוד לתקשר. "המוזיקה הייתה הדרך שלי לדבר. היא הפכה להיות השפה שבה אני מבין אנשים — ושבה הם מבינים אותי".
במסגרת הפרויקט בחר פישר להצטלם בחנות התקליטים "האוזן השלישית" — מקום שהוא בעיניו סמל לחופש. "רועי הציע שכל אחד ייבחר מקום שמייצג אותו. בשבילי, זה היה ברור. המוזיקה היא הבית שלי".
תומר משתף באתגר שבלהרגיש חשוף מול המצלמה: "היו שנים שלא רציתי לספר את הסיפור שלי בכלל. בלעמוד מול מצלמה יש משהו שדורש ממך להיחשף באמת, זה דבר מאתגר", הוא מבהיר.
עם זאת, הוא מוסיף שדווקא הפתיחות הזו היא מה שהפך את החוויה למשמעותית עבורו. "הרגשתי שיש כאן תרומה חברתית אמיתית. התערוכה הזאת באה להגיד – חבר'ה, אוטיזם נכון, אבל יש עוד עולם שלם מעבר לזה, אתם רק צריכים לרצות להקשיב ולהתבונן באמת".
התערוכה תתקיים החל מ-19 בנובמבר ועד 29 בנובמבר במרכז ענב וגן עופר (גן העיר) בתל אביב.
