מריה גרסיה, מהגרת ליוסטון, חוותה סיוט שהתחיל כשבנה עמנואל, נער בן 15 עם מוגבלות שכלית והתפתחותית, התרחק מדוכן הפירות שבו היא עובדת וביקש ללכת לשירותים. בתוך דקות הוא נעלם. גרסיה חיפשה אותו שעות, צעקה את שמו ברחובות ובסופו של דבר דיווחה למשטרה שהוא נעדר.
למחרת מצאו כבאים את הנער, אך במקום לאתר את אמו ולהחזיר אותו אליה, המשטרה העבירה אותו לרשויות ההגירה הפדרליות. עמנואל הוגדר בטעות כ"קטין לא מלווה" ונלקח למתקן מעצר ממשלתי המיועד לילדים שהגיעו לארה"ב ללא הורים. זאת למרות שאמו חיפשה אותו ודו"ח הנעדר היה בתיקי המשטרה.
לנער יש קשיי תקשורת קשים, הוא מתקשה להבין הוראות ולבטא את עצמו והוא לומד בחינוך מיוחד. על פי המסמכים מבית הספר, יש לו מגבלות חמורות בשפה, בתפיסה ובהבעה מה שמסביר מדוע התקשה להזדהות בפני השוטרים. אמו מאמינה שהוא על הרצף האוטיסטי, אך לא יכלה לממן אבחון.
גרסיה גילתה איפה בנה רק שישה ימים לאחר שנעדר ורק כי התקיימה מסיבת עיתונאים של פעילים קהילתיים שניסו לעזור לה. כששאלה היכן בנה ואיך תוכל לקחת אותו, נאמר לה שהוא במעצר פדרלי והיא לא יכולה לראותו. במשך 48 ימים היא הורשתה לפגוש אותו רק שלוש פעמים, בין היתר לאחר שלקה בדלקת תוספתן והועבר לבית חולים לניתוח.
הסיפור עורר מחאה מקומית גדולה. אמהות לילדים על הרצף האוטיסטי באו מדי ערב לשבת מחוץ למתקן שבו הוחזק עמנואל, מתוך רצון להראות לו שאינו לבד. עורכי דין ופעילים דרשו מהרשויות להסביר מדוע לא הוחזר לאמו, בזמן שהיה ברור שאינו ילד נטוש אלא קטין עם מוגבלות שהופרד בטעות ממשפחתו.
המשטרה טענה כי הנער הזדהה בשם שונה, "מנואל" במקום "עמנואל". לכן, לא זוהה כנעדר ופעלה לפי הנהלים. פעילים ומשפחתו טענו שהמשטרה מיהרה לערב רשויות הגירה במקום להתאמץ לאתר את האם, למרות דו"ח הנעדר. גרסיה עצמה הביעה פחד שהחשיפה הציבורית עלולה להביא למעצר שלה, כיוון שאין לה מעמד חוקי יציב בארצות הברית.
לאחר כמעט חודשיים של מאבק ציבורי, לחץ משפטי, פניות פוליטיות וחשיפה תקשורתית, עמנואל שוחרר מהמתקן ואמו קיבלה אותו בדמעות.
גרסיה אמרה מול המצלמות: "הם ניסו לגרום לאנשים לחשוב שאני אימא רעה. הם הכשילו את בני, את משפחתי, אותי והם מכשילים עוד אנשים כמונו". היא קראה לאמהות אחרות לא לפחד ולדרוש עזרה כשצריך.
