בשבוע שעבר התקיים הכנס האקדמי הארצי השני של המכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון ואוניברסיטת אריאל. בכנס השתתפו יותר ממאתיים אנשי חינוך וטיפול, והוא עסק בבריאות הנפשית של ילדי ישראל ובתפקידה של מערכת החינוך בהקשר זה.
כיאה למוסד בראשו הוא עומד, סיכם נשיא המכללה פרופ' חיים ברייטברט את דברי ברכתו אשר פתחו את הכנס בציטוט הרב קוק: "צריך שכל איש יידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו".
ואכן זו הייתה מטרת הכנס – לגלות את אור הנר של ילדים ובני נוער עם הפרעות רגשיות-התנהגותיות ונפשיות. "ישנה אחריות משותפת על בריאותם הנפשית של ילדים ונוער", אמר ד"ר יובל רווה, פסיכיאטר ילדים ונוער, סגן מנהל המרכז הרפואי מרחבים. "אני פוגש את אלו שיש להם קשיים", כך הסביר. "אבל הצוות החינוכי פוגש את כל הילדים ולכן חשוב שידעו לזהות את המצבים השונים".
"מפגשים בלתי אמצעיים בין דיסציפלינות שונות חשובים מאוד", הוא הדגיש. "אין תחליף להיכרות אישית. נדרשת הסתכלות כללית ומקיפה על הילד: תפקודית, סוציאלית, רפואית, ופסיכולוגית התפתחותית על מנת לתת מענה הוליסטי ומותאם אישית לכל אחד".
ישנו מחסור גדול בפסיכיאטרים לילדים בישראל: פסיכיאטר אחד לכל כתשעת אלפים ילדים מגיל אפס עד גיל 18. כתוצאה מכך, התורים ארוכים מאוד בקופות החולים וגם ברפואה הפרטית. "לכן הוקמו לאחרונה מרכזי התערבות במשבר. אלה מרפאות אינטנסיביות שאליהן אפשר לקבל תור תוך שבועיים. הן נותנות שלושה טיפולים שבועיים למשך שישה שבועות. המטרה היא, מעבר לזמינות האשפוז והמיון, לתת מענה למי שלא זקוק לאשפוז וחוזר לקהילה, כדי שלא ימתין חצי שנה", אמר ד"ר רווה.
פירטנו עבורכם כאן את המסגרות השונות הקיימות כיום:
המסגרת הדחופה ביותר היא המיון. ברוב בתי החולים הכלליים יש פסיכיאטר ילדים תורן. ישנן המרפאות, אליהן מגיעים פעם בשבוע עד פעם בשלושה שבועות.
טיפול יום: הילד מגיע בבוקר או אחה"צ ונשאר כמה שעות הכוללות מרכיב חינוכי.
מסגרת חדשה מהשנים האחרונות היא בית מאזן: השאיפה היא כמה שפחות להוציא מהקהילה ומהסביבה. משך השהייה במסגרת זו הוא כשישה שבועות, ויש כיום שני בתים כאלה לילדים ויפתחו בקרוב עוד שמונה.
אשפוז מלא בבית חולים כללי או פסיכיאטרי: זהו המוצא האחרון, מתוך מטרה לפגוע כמה שפחות בתפקוד הילד.
מתי כדאי לערב פסיכיאטר: כאשר יש סימנים לאובדנות או תסמינים מחשידי למיניהם.
"ועדות אפיון וזכאות הן מודל בעייתי לשיתוף פעולה", כך לדברי רווה. "היום המצב מורכב מכל הצדדים: מי שיש לו קשרים וכסף – יעבור ועדה ויקבל סיוע. מי שאין לו – לא בהכרח יקבל את מה שמגיע לו. צריך לחשוב איך לפתור את זה".
"מערכת החינוך היא מערכת החוסן מספר אחת של הילדים במדינה. הקורונה גרמה להחמרה במצב הנפשי אצל ילדים רבים. ראינו את זה כשהמסגרות החרדיות המשיכו לפעול, והתברר שזה מה ששמר על החוסן הנפשי של הילדים שם ומנע עלייה בתחלואה, כפי שקרה באוכלוסייה החילונית", הוא אמר וסיכם: "חשוב מאוד שתמיד תהיה מערכת חינוך מתפקדת לכלל ילדי ישראל".
בהמשך הכנס התקיימו שישה מושבים בנושאים: מצבי חירום ומלחמה, משפחה וקהילה, מאפיינים והתערבויות בגיל הרך, הכשרה של צוות לעבודה טיפולית רגשית ועמדות ומאפיינים של תלמידים וצוות במסגרת חינוכית.
אחד הנושאים המדאיגים שעלו היה ה"צונאמי של בעיות נפשיות" שהחל העולם להיתקל בו, כולל בישראל, כתוצאה מהעלייה בשימוש במכשירים כמו טלפון חכם וטאבלט ובמיוחד בגיל הרך. "יש היום עודף הגנה לילדים בעולם האמיתי מצד הורים, וחוסר הגנה בעולם הוירטואלי", אמרה ד"ר גבריאלה בינדר, פסיכיאטרית ילדים ונוער בכירה.
בסיום האירוע שוחחנו עם המארגנת, ד"ר אליסיה גרינבנק, ראש החוג לחינוך מיוחד, מארגנת הכנס והיו"ר שלו, על מנת לקבל את התרשמותה: "היה לי חשוב לערוך כנס בנושא הזה כי הוא מאוד אקוטי. בתקופה האחרונה יש עלייה משמעותית במצוקה רגשית ונפשית של ילדים ובני נוער. הכנס הוא רק הפתיחה ואני מקווה מאוד שיהיה לזה המשך. אני מקווה גם שזה עזר בעיקר לאנשי צוות החינוך, שלא תמיד יודעים איך לפעול במצבים שהם נתקלים בהם בכיתה עם הילדים. אני קוראת לכל אנשי החינוך להתעורר כי אני חושבת שהם לא מספיק מודעים למצב והוא יילך ויחמיר. הם צריכים לקבל ידע וכלים מתאימים".
