פעילות פוליטית של אנשים עם מוגבלויות אינה נפוצה לצערנו, אך שתי נשים מדהימות ויקרות עושות את זה כל יום. הן תורמות מזמנן וממרצן בשביל שיהיה פה קצת יותר טוב. ד"ר רויטל שורץ-סבירסקי, משנה לראש העיר קריית ביאליק, מנהלת נגישות ישראל צפון ויו"ר קהילה נגישה קריית ביאליק ולירית שפיר שמש, משנה לראש העיר כפר סבא, מחזיקת תיק נגישות ואנשים עם מוגבלות, אקטיביסטית בתחום של אנשים עם מוגבלות ואמנית צילום.
רויטל נעזרת בכיסא גלגלים עקב שיתוק ילדים, פוליו, שפקד אותה בגיל 11 חודשים. לירית מתמודדת עם מוגבלות בראייה ומוגבלות בשמיעה. שתיהן מתמודדות עם עולם שלא תמיד רוצה או יודע איך להנגיש. בשיחה עם שווים, הן מספרות על ההתמודדות.
שתיהן מדגישות את ההבדל מהותי בעיניהן בין התנדבות לאקטיביזם. "אקטיביזם זה רצון לשנות את העולם", אומרת לירית ורויטל הוסיפה: "בעיניי, הדרך ליישם את האקטיביזם היא התנדבות. את כל מה שאני עושה אני עושה בהתנדבות. הבטחתי לעצמי שברגע שאפרוש לגמלאות ממחקר רפואי, אתנדב בתחום הזה. פרשתי אחרי 35 שנה. מעבר לשייכות לארגון, חשוב לי להיות כתובת".
הן מגיעות לקדם את התחום של אנשים עם מוגבלויות ממקומות מעט שונים. "לפני עשרים שנה, הגעתי למרפאת עיניים. אז, הכול התנהל עם כריזה. עדיין לא היו מסכים. אם אמא שלי לא הייתה איתי, לא הייתי יודעת שהתור שלי הגיע. אחר כך, דיברתי עם הרופאה על נושא הנגישות. היא אמרה לי: 'אין לי זמן לשטויות האלה'", סיפרה לירית.
כיום, לירית חברה בפורום הבריאות של בית איזי שפירא. "בפורום בריאות יש צוות שמקדם מדיניות. אנחנו מנסים לקדם חקיקה בתחום הנגישות", מסבירה לירית שהייתה מהמארגנות של כנס בתחום הבריאות הנגישה שהתקיים בחמישי לנובמבר וסוקר בהרחבה בשווים.
רויטל רוצה לעזור לאנשים לא לעשות טעויות שאחרים עשו עקב חוסר מידע או חוסר הבנה. "אני לא ויתרתי כשהיה קשה: לא בעבודה, עשיתי דוקטורט בביולוגיה עם קביים בשתי הידיים. זה לא היה המקצוע הכי נגיש. גם אני וגם האיש שלי ויתרנו על קצבת נכות. חוק לרון הוא תקרת זכוכית בקריירה ואנחנו לא הסכמנו. עבדנו מאוד קשה בשביל להתקדם במחקר. לא ויתרתי על הקמת משפחה. גם הורות יכולה להיות קשה לפעמים. המטרה שלי היא להפחית מרירות. אני לא מסוגלת לשמוע אנשים אומרים: 'אני נכה, אז מגיע לי'", אומרת רויטל.
ללירית יש תואר ראשון בחינוך מיוחד, אך היא מעולם לא עסקה בתחום. היא עסקה בתחום של כספים והנהלת חשבונות. כמו שאצל לירית התחום של קידום מערכת בריאות נגישה היא נקודה רגישה, אצל רויטל רגיש עניין חוסר הצדק. "ילד בגן שיש לו הליכון לא יכול היה לצאת לחצר כי הייתה מדרגה אחת בדרך. זה הטריף אותי. בנינו רמפה בשביל להנגיש לו את הדרך. כשהוא הגיע לבית ספר, הנגשנו מה שצריך כבר בקיץ. היה גן עדן. אלו הסיפורים שנותנים לי סיפוק", אומרת רויטל.
לירית מסבירה כי "כיום, אנשים בכפר סבא מכירים טוב יותר את תחום התמלול לכבדי שמיעה". היא הנגישה אירועי שבת תרבות ומופעים בעיר באמצעות תמלול.
ההסתכלות של לירית ורויטל על פעילות ציבורית שונה ומעניינת. "אני לא אוהבת את המילה פוליטיקה", מציינת רויטל. "אני באה לעשייה המקומית". לירית מוסיפה כי "אם היית אומרת לי לפני שמונה שנים שאהיה חברת מועצה, הייתי צוחקת איתך צחוק גדול. אבל אז הגיעה ההזדמנות והצטרפתי לאחת הרשימות. אני לומדת מהמסע במגרש הפוליטי כל יום".
ללירית ורויטל חלומות לעתיד. "אני חולמת להגיע לכנסת. להשפיע ברמה הארצית בתחום של אנשים עם מוגבלויות. יש לי מה להגיד", אומרת לירית ורויטל מציינת: "אני חולמת שיסגרו את נגישות ישראל כי לא יהיה בה צורך כי הכול יהיה נגיש. אני חולמת שלא נצטרך את יום שוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות, לילה סגול, חודש המודעות לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות כי כל הארץ כבר תהיה נגישה. אבל זה נראה לי כמו חלום רחוק".
