כמעט מחצית מהאתרים בבריטניה מסתכנים בהדרת מבקרים עם מוגבלויות משום שהם זקוקים לשיפורי נגישות – כך עולה ממחקר חדש. המצב בישראל בתחום זה גם אינו מעודד.
WCAG, הנחיות לנגישות תוכן ברשת (Web Content Accessibility Guidelines), הוא התקן הבינלאומי המרכזי לנגישות אתרי אינטרנט. מטרת WCAG היא להבטיח שאתרי אינטרנט יהיו נגישים לאנשים עם מוגבלויות, כולל לקויות ראייה, שמיעה, ניידות וקשיים קוגניטיביים, כדי לשפר את חוויית המשתמש עבור כלל הציבור.
ההנחיות מבוססות על ארבעה עקרונות יסוד: שהאתר יהיה נגיש, ניתן לתפעול, מובן ויציב, כך שיוכל לעבוד היטב גם עם טכנולוגיות מסייעות כמו קוראי מסך. התקן מחולק לשלוש רמות. רמת AA, הבינונית, היא הרמה שמרבית המדינות, כולל ישראל, דורשות לעמוד בה. הגרסאות האחרונות מרחיבות את הדרישות להתאמה למכשירים ניידים ולמשתמשים עם מוגבלויות קוגניטיביות והן מהוות בסיס להערכת נגישות באתרים רבים בעולם.
דוח מצב הנגישות ניתח את ציוני הנגישות של גוגל עבור יותר מ-1,200 אתרים בבריטניה ב-14 מגזרים, כדי לגלות אילו מהם זקוקים לשיפור המשמעותי ביותר ואילו נחשבים למכילים מבחינה דיגיטלית.
לחברות בתחום הנסיעות והתיירות יש את הנגישות המקוונת הגרועה ביותר, כאשר יותר משלושה רבעים מהאתרים זקוקים לשיפור. גם חברות משפטיות מדורגות ברמה נמוכה, למרות שהן לעיתים קרובות מטפלות באנשים שנמצאים בעמדה רגישה, כולל לקוחות עם מוגבלויות.
למועצות המקומיות יש את האתרים הנגישים ביותר בבריטניה ורק 8% זקוקים לשיפור, ככל הנראה משום שהן מחויבות חוקית לעמוד בהנחיות WCAG.
דוח מהשנה שעברה גילה כי 80% מהמבוגרים עם מוגבלויות בבריטניה מרגישים מודרים עקב נגישות ירודה באתרים וסבורים שמותגים מפספסים הכנסות של מיליוני פאונד כתוצאה מכך. בעיות כגון גודל טקסט קטן וניגודיות צבעים נמוכה עשויות למנוע ממשתמשים מסוימים לבצע רכישות או לגשת לשירותים חיוניים.
טניה ג’רארד, יועצת לשיווק נגיש עם שונות נוירולוגית, סיפרה כי היא מתקשה להשתמש בחלק מהאתרים. "נטשתי את תהליך הרכישה פעמים רבות כשהתקשיתי לבצע קנייה", היא אומרת. "אבל כשהנגישות גרועה, לקוחות לא רק עוזבים אתר, הם מגבשים רושם מתמשך על אותו מותג. זה אומר להם שהמותג לא שקל את הצרכים שלהם, וזה פוגע באמון שהוא קריטי. עיצוב נגיש הוא לא רק עניין של עמידה בתקנות, אלא של הוכחת חשיבותם של האנשים".
אחוז האתרים הדורשים שיפור לפי מגזר (בריטניה):
| מגזר | אחוז האתרים הזקוקים לשיפור |
| נסיעות ותיירות | 79% |
| אירוח | 70% |
| קמעונאות אופנה | 64% |
| קמעונאות כללי | 63% |
| משפטי | 61% |
| תעסוקה | 41% |
| עמותות וארגונים ללא מטרות רווח | 39% |
| שירותי תשתית | 26% |
| מרפאות משפחה | 23% |
| מועצות מקומיות | 8% |
והמצב בארץ? בישראל קיימת רגולציה מחייבת לנגישות אתרים: תקן ישראלי 5568 המבוסס על גרסה עדכנית של תקן WCAG ברמת AA שחל על כל אתר שמספק שירות לציבור, כולל עסקים פרטיים ואתרי מכירות. דוחות רשמיים של מבקר המדינה מצביעים על כך שגם גופים ציבוריים אינם עומדים תמיד בחובה החוקית. בדוח מ-2023 נמצא כי מתוך 23 גופים ממשלתיים שנבדקו, 13 (57%) לא עמדו בדרישות הנגישות, כולל היעדר ביצוע בדיקות תקופתיות כנדרש. נתונים אלו מצביעים על פער בין החוק למציאות בפועל במגזר הציבורי.
במגזר הפרטי ובמיוחד בתחום המסחר המקוון אין בישראל מחקר מקיף שמודד את אחוז האתרים הנגישים. אף על פי שעסקים רבים מצהירים על הצהרת נגישות באתרם, אין נתון שמציג תמונה כוללת של היקף העמידה בדרישות. קיימות יוזמות פרטיות כמו Web4All שמעריכות נגישות של אתרים ישראליים, אך אין סקר רשמי המקיף את כלל האתרים בתחומי הקמעונאות, האיקומרס והשירותים. המשמעות היא שהפערים בנגישות בישראל ניכרים, ובייחוד בתחום שבו הצרכן מבצע פעולות קריטיות כמו רכישות ותשלומים, מה שעלול להשפיע על לקוחות עם מוגבלויות ועל עסקים שמפסידים הכנסות עקב חסמי שימוש.
