שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית דנים בתיק שמבקש להבהיר כיצד יש לקבוע אם אדם הוא "בעל מוגבלות שכלית" באופן שמונע את הוצאתו להורג לפי התיקון השמיני לחוקה האמריקנית, האוסר "עונש אכזרי ובלתי שגרתי".
בית המשפט העליון האמריקני אסר כבר לפני יותר מ-20 שנה את הוצאתם להורג של אנשים עם מוגבלות שכלית, אך ההנחיות לקביעת המוגבלות אינן חד-משמעיות.
המקרה הנוכחי עוסק בג'וזף קליפטון סמית' מאלבמה, שנידון למוות בעקבות רצח שביצע בשנת 1997. סמית' טוען שהוא סובל מתפקוד שכלי הנמוך משמעותית מהממוצע מאז ילדותו.
לאורך כמעט 40 שנה עבר סמית' חמישה מבחני IQ וקיבל ציונים שנעו בטווח 70–80. במדינות רבות, רק ציון מתחת ל-70 נחשב חלק מהקריטריון להוכחת מוגבלות שכלית, אך קיימת שגיאה סטנדרטית של כמה נקודות כך שציון של 72 עשוי להיות שקול סטטיסטית ל-69.
ערכאות נמוכות קבעו שסמית' הוא בעל מוגבלות שכלית בהתבסס על הערכה הוליסטית הכוללת לא רק ציוני IQ אלא גם רקע התפתחותי, הישגים לימודיים ותפקוד חברתי. כך למשל, הוא למד בשכבות נמוכות מכיתתו והוגדר כבר בגיל צעיר כילד עם לקויות למידה.
מדינת אלבמה, בתמיכת הממשלה הפדרלית ו-20 מדינות נוספות, טוענת שיש להגביל את ההגדרה כך שרק ציוני IQ של 70 ומטה יהוו ראיה מספיקה למוגבלות וכי הערכה הוליסטית תביא ליצירת חוסר ודאות משפטית.
ארגונים רפואיים מובילים, בהם האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה והאיגוד האמריקני לפסיכיאטריה, הבהירו לבית המשפט כי ציוני IQ חשובים, אך אינם מספקים כשלעצמם לקביעה של מוגבלות שכלית. לטענתם, אבחון אמיתי חייב לכלול בחינה רחבה של תפקודו היומיומי של האדם לאורך חייו.
מה עומד על הפרק? ההחלטה שתתקבל תכריע האם סמית' יוצא להורג או שעונשו יומר למאסר עולם.
מעבר למקרה האישי שלו, מתמודדים השופטים עם שאלה עקרונית רחבה: עד כמה על בתי המשפט להסתמך על מדד מספרי יחיד כמו IQ, לעומת הערכה כוללת ומעמיקה של יכולותיו הקוגניטיביות והתפקודיות של אדם.
לפי אומדן של המרכז האמריקני למידע על עונש מוות, עד כ-20% מהנידונים למוות בארה"ב עשויים להיות בעלי סוג מסוים של מוגבלות שכלית. לכן, לפסק הדין הצפוי עשויה להיות השפעה רחבה במיוחד, ולהוות תקדים לתיקים דומים. ההכרעה במשפט צפויה להתפרסם בקיץ 2026, ככל הנראה עד סוף יוני.
