נתקלתי בפייסבוק במתמודדת נפש שכותבת שלא מוכנים לעשות לה ביטוח מקצועי. אמרתי יאללה, אפליה נגד מתמודדים, אחלה כתבה תהיה לי.
אבל אז דיברתי איתה… מה מסתבר?
היא מתמודדת נפש שמלווה בקליניקה מתמודדי נפש. היא לא מטפלת או פסיכולוגית. הם קובעים פגישה בקליניקה, היא לוקחת 120 ₪ לפגישה, ובפגישה הם משוחחים והיא מלווה את המתמודד מתוך הידע וניסיון החיים שלה.
מה זה הדבר הזה? נתקלתם בזה?
ואז חשבתי – ברור שחברות ביטוח לא רוצות לבטח מישהי לא מוסמכת, לא ככה?
אז היא חושבת שלא, ומסתבר שיש עוד הרבה כמוה:
יעל: אני יעל אלהרר, בת 41, מתמודדת עם או.סי.די והפרעה סכיזו אפקטיבית (ההפרעה הזו בלשון עממיקו זה שילוב של סכיזופרניה ומאניה דיפרסיה). אני מלווה בקליניקה ועושה שיחות עם מתמודדי נפש. הם יודעים שאני לא מטפלת. אני בחיים חונכת חברתית ומדריכת שיקום. בעבר הייתי עמיתה מומחית במרכז לבריאות הנפש.
אני: מה זה עמיתה מומחית?
יעל: אנשים שמשתמשים בידע ובניסיון חיים שלהם לטובת המאושפזים בבית החולים.
אני: ומה קרה?
יעל: רציתי לעשות ביטוח מקצועי. נגיד, אם מתמודד יגיד שנתתי עצה לא טובה, או אם יתקוף אותי פיזית, שאני אהיה מבוטחת. אז נתנו לי טלפון של מקום שעושה את הדברים האלה. המזכירה אמרה "אין בעיה, תשלחי תעודות שלך וגם טקסט קצר על מה את עושה בליווי ונתקדם".
רננה, שלחתי לה 4 תעודות! (תעודת קורס פרקטיקה של ידע מניסיון חיים, תעודת מדריכי שיקום א', תעודה מאוניברסיטה על קורס פסיכולוגיה חיובית ותעודה אחרי קורס "צמיחה פוסט טראומתית של מתמודדי נפש", כלומר איך מתמודדים צומחים לאחר שחלו).
חוץ מזה, אני עושה בימים אלה תואר שני בבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה, ובכללי? אני 15 שנה עובדת בתחום (בקהילה ובבית חולים).
אני לא איזו שרלטנית, אני באמת מאמינה בשליחות שלי לעזור למתמודדים כמוני. אני לא עושה מזה הרבה כסף כי אל תשכחי שחצי מה-120 ₪ הולך על שכירות לקליניקה לפי שעה.
אני: אוקיי, ואחרי ששלחת למזכירה מה קרה?
יעל: לא חזרה אליי. אבל היא אמרה שהיא תחזור אליי עם הצעות! אז פניתי אליה והיא אמרה "אנחנו לא מצאנו חברת ביטוח שמוכנה לבטח את שיטת הטיפול שלך".
אני: ומה עשית?
יעל: כתבתי לה שזו סטיגמה על מתמודדי נפש. תקשיבי, אני חלוצה כעצמאית, אבל בעתיד אני מאמינה שיהיו עוד מדריכות שיקום או מתמודדי נפש שירצו לתת מעצמם, אז צריך לסלול דרך מעכשיו, לשנות את הקיבעון המחשבתי של חברות הביטוח.
אני: בואי… את מופתעת שלא רצו לבטח אותך? אני בעצמי מתמודדת נפש. אם הייתי מקבלת מתמודדים בקליניקה, ומתמודד נפש היה אומר לי שהוא רוצה להתאבד, הייתי אומרת לו "בוא נתאבד ביחד". מה נראה לך? אני כשירה לטפל?
יעל: יש לי אחריות אישית. אני לא אובדנית ואם הייתי מרגישה שאני צוללת לדיכאון, הייתי מפסיקה ללוות אנשים.
אני: אז מה את רוצה שיהיה?
יעל: אין לי בעיה להביא להם כל אסמכתה רפואית, אני שקופה. אבל יש לי בעיה שפוסלים אותי על הסף. אני ב"צרכנים נותני שירות", כלומר צרכני בריאות הנפש נותנים שירות לצרכני בריאות הנפש. אז האם אנחנו, מטפלים מהתנועה הצרכנית, לעולם לא נקבל ביטוח מקצועי? אולי הגיע הזמן לסלול לנו דרך?
וואלה, אחרי השיחה עם יעל התרשמתי שהיא בן אדם רציני והוגן.
ואז תקשיבו, עשיתי חיפוש באינטרנט והגעתי לעוד מתמודדת נפש שנותנת את השירות הזה, וגם יש עליה ביקורות טובות מהמתמודדים. אבל מה? היא לוקחת 400 ₪ לפגישה. תגידו, זו לא חוצפה? הפסיכולוגית שלי לוקחת 300 ₪ והיא דוקטור! פסיכולוגית עם רישיון!.
אז רגע, חשבתי לעצמי, יעל היא סבבה בעיניי כי זה מאה שקל, אבל השנייה זה לא סבבה כי זה 400 שקל?
יש תקרה של כסף שאפשר לגבות על שירות כזה? מה אתם חושבים?
