ביום רביעי האחרון התקיים כנס בנושא הימנעות מטיפול נפשי בקמפוס המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ביוזמת עמותת משפחות בריאות הנפש ובשיתוף עם לשמ"ה, יוזמה דרך הלב, עמיתים, מילם ואנוש. בכנס השתתפו נציגי העמותות, קובעי מדיניות, בני משפחה של מתמודדי נפש ומטפלים.
בברכה מוקלטת מראש אמרה רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, שיותר ממחצית ממתמודדי הנפש נמנעים מטיפול וממימוש זכויות. ח"כ מיכל וולדיגר, ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת (הציונות הדתית), הסבירה שצריך להסיר את כל החסמים (ביורוקרטיה, תורים ארוכים, חוסר מודעות וכ"ו) העומדים בפני המתמודדים.
ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש מינהל בריאות הנפש במשרד הבריאות, תיאר כמה דרכים, שבהן משתמש המשרד כדי לעודד היענות לטיפול. "עבר עשור מאז הרפורמה בתחום וחצי, יובל מאז נחקק חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה. הרפורמה עשתה תהליך מדיקליזציה, היא הגדירה שבעיות נפשיות הן מחלה ככל המחלות, אבל יש לכך מחיר – נוצר הרושם כאילו היא קשורה רק למערכת הבריאות, אבל היא נמצאת גם בחינוך, ברווחה, ברשויות המקומיות ובכל אחד ואחת מאיתנו. יש מענים שצריכים להינתן בקהילה", הוא אמר.
הרפורמה העלתה את הביקוש לטיפול, לדברי בודנהיימר. אך גם אפשרה את הקמת "מד"א בריאות הנפש". "אנחנו פועלים להגדלת מספר המתמחים בבריאות הנפש. התמחור החדש מעודד ביקורי בית, ויש גם עידוד לריצ'ינג אאוט (יצירת קשר עם המטופל ביוזמת המטפל) כדי למנוע את האשפוז הבא", הוא פירט.
"מי שצריך פחות, יקבל מענה פשוט יותר ומי שצריך יותר יקבל את המענה המקסימלי שלנו. אנחנו מרחיבים מודלים של עמיתים עם ניסיון שיכולים לשפר היענות טוב יותר מאשר אנשי מקצוע ופועלים למיזוג בריאות הנפש עם בתי חולים רגילים. צריכה להיות מחלקה פסיכיאטרית בכל בית חולים", הוא סיכם.
גלית נגרי חדיף, מרכזת את תחום ההימנעות מטיפול בעמותת משפחות בריאות הנפש, אמרה שרק כשליש מהזכאים לסל שיקום מנצלים אותו בפועל. הסיבות להימנעות מטיפול, הסבירה, הן: צורך באוטונומיה, רצון להתמודד לבד, קשיי תקשורת בין מתמודד לבין משפחתו, בושה ופחד, חוסר אמון ביעילות הטיפול וחוסר תובנה. אך ישנן גם סיבות מערכתיות: חוסר הנגשת שירותים, חוסר בגורם מקצועי שלוקח אחריות, יוקר הטיפול ומחסור באנשי מקצוע. "השלכות ההימנעות מטיפול", היא אמרה, "גוררות עלויות גבוהות של אשפוזים ושל חזרה לאשפוז".
"לשם כך הוקם פרויקט הימנעות מטיפול, והוא כולל מפגשי לימוד פתוחים לקהל הרחב, שולחנות עגולים בנושא בשותפות מרכזי משפחות, מתמודדים ובני משפחה", הוסיפה נגרי חדיף. "התפיסה הישנה הייתה שמחכים לפניית המתמודד. עכשיו התפיסה היא שהמערכת יוצאת אל המתמודד ופוגשת אותו במקום בו הוא נמצא. זו אינה בעיה פרטית אלא סוגיה קהילתית-חברתית, ולכן חשוב שיהיו: שיתופי פעולה בין מערכות, פיתוח מענים גמישים, הנגשת מידע, קידום מחקר ועוד", היא סיכמה.
נציג המשפחות בעמותה, גדי רוזנטל, הסביר שיש לרתום את השותפים לתהליך עידוד קבלת טיפול, והם: קופות החולים, מרכזי משפחות, ביטוח לאומי, משרד הבריאות, רשויות מוניציפליות וגורמי רווחה. "הכנס הזה הוא שלב ביניים בין הגדרת הבעיה לבין מימוש תוכנית פעולה" אמר רוזנטל. "כיווני הפעולה לקידום הסוגייה הם: הרחבת 'שיטת פגירסקי' מאברבנאל למרכזים נוספים (הגעה לבית המטופל), הדרכת בני משפחה בנושא הימנעות, הוראה ומחקר, מדידה והערכה של התופעה, קידום "איגרת חוב חברתית" בנושא, פיילוט מקוון למידה מהשטח – ליווי משפחה במשבר והקמת צוות לבחינת הנושא המשפטי-אתי – כיצד ניתן לפעול מול המתמודד מבחינה זו.
פרופ' אלי ליבוביץ' מאוניברסיטת ייל שבארה"ב סיפר, בהרצאה מוקלטת מראש, שבארה"ב יש כשלושה מיליון אנשים במצב שנקרא "כשל בשיגור". כלומר, מבוגרים שאינם עובדים, אינם לומדים והם חסרי קשרים חברתיים. לא מדובר על אנשים עם מחלת נפש מאובחנות, אנשים שנפגעו מקורונה או אנשים שמטפלים בילדים, אלא בקבוצה ייחודית של אנשים שנמנעים מלהתמודד עם המציאות. "יש הרבה מבוכה סביב הנושא, ויש גם סיכון אובדני. הגורמים הכי שכיחים לתופעה הם OCD, דיכאון וחרדה, והבעיה אינה נפתרת ללא התערבות", הוא הסביר.
בישראל יש התייחסות מועטה לנושא הקשיים של צעירים להגיע לעצמאות מלאה – לעזוב את הבית ולהגיע ליציבות תעסוקתית. המונח האמריקני "failure to launch" פחות מוכר כאן, וכך גם התופעה עצמה, אשר אינה זוכה להתייחסות. אין הכוונה לומר שהיא אינה קיימת, אלא שהיא אינה מדוברת או מטופלת – אם לשפוט על פי היעדר הכשל בשיגור ממרחבי הסייבר.
פרופ' חיים עומר, אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב בפסיכולוגיה, הציע כלים עבור בני משפחה של מתמודדים הנמנעים מלקבל טיפול. הוא הסביר שאי אפשר להביא אדם לטיפול או להבנה שהוא זקוק לטיפול ולרוב ההורים אינם הגורם המתאים ביותר לניהול שיחה בנושא עם ילדיהם.
חלק מהדברים שניתן לעשות, על פי פרופ' עומר: מניעת הסלמה בין בני המשפחה למתמודד, התמודדות עם תופעת הבדידות של המתמודדים הנמנעים מטיפול, התמודדות עם הבושה והפחד, יש צורך ללמוד ליצור התנגדות לא אלימה, הפסקת שירותים מזיקים – למשל Wi-Fi בלילות ולאורך כל שעות היום.
