מאיר ברבי הוא מוזיקאי עיוור. כבר בגן הילדים, זיהתה הגננת שלמאיר כישרון מוזיקלי. "היא אמרה לאמא שלי שאני קולט מהר את כל השירים והסיפורים", סיפר ברבי לשווים.
מאיר שר ומנגן על חליל צד ואורגנית. הוא בוגר תואר ראשון בביצוע מהאקדמיה למוזיקה. בתואר, הוא התמקצע בנגינה על חליל צד. הוא נשוי ואב לשלושה ממודיעין.
כשעבר מאיר לבית חינוך עיוורים, הוא נחשף לראשונה לקונספט של תווים בברייל. למורה שלו קראו מירה גורן. "שלמה ומירה גורן היו בין עשרים הילדים שהצליחו לחלץ מבית חינוך עיוורים יהודי בווינה ב-1939, לפני תחילת המלחמה", סיפר מאיר.
מירה לימדה את מאיר עד שהיה בכיתה ו'. לאחר מכן, היא פרשה לגמלאות. מאיר מדגיש את ההבדלים בין ללמוד לנגן עם תווים לללמוד לנגן משמיעה. "יש יתרונות וחסרונות לשתי השיטות. כשאתה לומד עם תווים, לוקח לך הרבה זמן ללמוד את היצירה בעל פה. אבל אתה נשאר עם האינטרפרטציה שלך. כשאתה לומד משמיעה, אתה לומד את היצירה בעל פה מהר מאוד. אבל אתה מפרש את היצירה לפי איך שהנגן ששמעת מנגן אותה. היה לי מורה שאמר: 'אל תנגן כמו נגן אחר, תנגן כמו מאיר ברבי'".
עבור מאיר, מוזיקה היא הכול: "כל הקלישאות שאומרים נכונות. בעיניי, המוזיקה היא בעיקר השקט שבין לבין. לפעמים, הייתי נשאר לבד בבית הורי ומקשיב למה שקורה בשקט של הבית. אז לא היו המון מכשירי חשמל רועשים".
לאורך השנים, מאיר ניגן בשמחות ובאירועים, במיוחד בציבור הדתי-לאומי. לפעמים, ידעו שהוא עיוור. לפעמים לא. "לא הסכמתי שהם יביאו או ייקחו אותי מהאירוע. הם משלמים לי בשביל שאשמח אותם. אם אני זה שעוזרים לו בניידות, אני עלול להפוך ממוזיקאי שבא לשמח לעיוור שצריך לעזור לו".
התגובות להיותו עיוור היו רבות ומגוונות. "הייתה אישה מקיבוץ בגוש עציון שכנראה לא ידעה שאני עיוור. חברה שלה מהקיבוץ אמרה לה שאני נשמה אז סגרנו. הגעתי לאירוע. היא דיברה אליי בחרדה. גייסתי חיוך והשבתי: 'שלום, המון מזל טוב. עוד מעט נתחיל את בר המצווה לפי רשימת השירים שסיכמנו'. אחר כך, היא הזמינה אותי גם לבר המצווה של הילד השני שלה".
היום, מאיר כבר לא מנגן בשמחות. הוא מופיע עם הרכבים כמו מועדון יאצק, הלובי של קובי והגדוד העיוורי. "נדיר מאוד שאופיע בהרכב רק עם אנשים עיוורים. הופעתי בהרכבים משולבים, עם אנשים עיוורים ואנשים רואים".
מאיר מציין את החברויות ארוכות השנים בינו לבין המוזיקאית גילה חסיד ומספרת הסיפורים מרגלית טובי, שאיתן הוא מופיע ברוב ההרכבים. "הלובי של קובי הוא הרכב עם שירים של קובי לוריא, שכתב בין היתר את 'בוא שיר עברי' ו'ילל'. גם שרנו וגם שלחנו שיחות קומיות לרדיו. הייתה לנו פינה בתוכנית של דורי בן זאב. קובי היה שולח לי את הטקסטים עם הקלטה שלו ואני ערכתי את השיחה. אני מתמצא בתוכנות עריכה. אני טכנאי באולפנים של הספריה המרכזית לעיוורים".
מועדון יאצק הוקם על ידי אלמנה בשם אסתי דוד. הוא קרוי על שם בעלה המנוח יצחק. משתתפים בו עוזי רוזנבלט, גילה חסיד, מרגלית טובי ומאיר כמובן. "פעם בחודש וחצי, אנחנו מעלים מופע בהיכל התרבות בסביון. כל פעם, אנחנו כותבים מופע חדש. לפעמים, אנחנו מביאים אורחים".
בנוסף, למאיר יש מופע יחיד בשם "מאיר מבפנים", שבו הוא שר ומספר את סיפורו האישי. המופע מטובל בהומור, שכולל כמובן הומור על העיוורון.
"חשוב לי להגיד למוזיקאים העיוורים הצעירים, ולכל העיוורים בכלל, לא לוותר על קריאת כתב הברייל. אני רואה שהברייל הולך ונעלם. זה עצוב לי. הברייל הוא הלב. הזיכרון השמיעתי לעולם לא יחליף אותו", מסכם ברבי.
