ביום חמישי הקרוב, 8 בינואר, יתקיים בסינמה סיטי באר שבע פסטיבל מיוחד בשם "סרטים ברצף". בפסטיבל יוקרנו סרטים שנעשו בנושא אוטיזם ובנוסף, יתקיימו שיחות עם הקהל בנושא.
בשיחה עם שווים, מספרות עדי רודריגז ברנע, אחת ממייסדות עמותת "חברים בנגב", שיזמה את הפסטיבל וכיום ראש הוועד המנהל, והניה ברודבקר, יוצרת הסרט "שלושתנו", על ההתמודדות. הן מדברים על היותן אימהות לילדים עם אוטיזם, על הבחירה בקולנוע ככלי להעלאת מודעות ומה אומר הפסטיבל עבורן.
עמותת חברים בנגב נוסדה על ידי הורים לילדים עם אוטיזם אשר חיפשו קבוצת שייכות. "אני אמא לשלושה ילדים, שניים על הרצף האוטיסטי", מספרת עדי לשווים. "גם רמת התפקוד הכי גבוהה מביאה איתה התמודדויות לא פשוטות. הרגשתי לבד עם זה. אנשים פשוט נעלמים לך אחרי שהילד שלך מאובחן עם אוטיזם".
המשפחה של עדי מאוד תומכת בה, למרות שגם שם יש קשיים. "אני לא מביאה את הילדים לשבת אצל אחותי כי להיות שבת שלמה עם ילדה עם אוטיזם מחוץ לבית זה קשה מדי, אבל יש משפחות שלא מקבלות כל כך בהבנה".
הניה מספרת על עשיית הסרט: "התחלתי ליצור את הסרט שלושתנו כי אני ובעלי התרחקנו מהחברה החרדית. ראינו שזה מאוד קשה למשפחות שלנו. מכתב אישום נגד הקהילה החרדית, זה הפך לסוג של מסמך הסברה. פחדנו להראות את הסרט למשפחות שלנו. יש אנשים במשפחה שההסברה עבדה עליהם. יש אנשים אחרים במשפחה שיותר קשה להם".
כמו הניה, עדי בחרה בקולנוע כדרך נגישה להעלאת מודעות. דרך שפונה לרגש באמצעות סיפורים אמיתיים. "לא הרבה סרטים או סדרות מייצגים את המורכבות של אוטיזם. אני אוהבת את הסדרה 'מיוחדת' בכאן 11. אוטיזם הוא באמת ספקטרום. כל רמה של אוטיזם מביאה איתה התמודדויות משלה", היא אומרת.
הניה מוסיפה גם כי "עד שהתחלתי ליצור את הסרט, עבדתי בדברים שקרובים לתחום הקולנוע. הסרט הפך אותי לקולנוענית. הבן שלי כיום בן 11. הסרט מספר על השנים שלפני העלייה שלו לכיתה א'. ראיתי שאף תלמוד תורה לא רצה לשלב אותו. היינו מאד נאיביים. חשבנו שאם נחפש מחוץ למגזר החרדי, יהיה הרבה יותר קל למצוא מקום שישלב אותו. הסרט עונה על השאלה הזו. תיעדנו את המסע שלנו".
את פסטיבל "סרטים ברצף" יזמה עמותת חברים בנגב. הוא מתקיים זו השנה החמישית בשותפות ארוכת שנים עם המרכז הלאומי על שם עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות.
לראשונה הוא יתקיים בסינמה סיטי בבאר שבע. "כמה שיותר אנשים שלא קשורים לתחום האוטיזם שיבואו לפסטיבל, כך יותר טוב", הסבירה עדי. "אנחנו מאמינים שקולנוע זו דרך יפה להגיע לסביבה ולהעלות מודעות לתחום הזה. האדם הישראלי הממוצע לא יפגוש הרבה אנשים עם מוגבלויות במהלך חייו אז זו דרך לראות מה אנחנו עוברים.
הניה מסכמת: "אני שמחה מאוד לקחת חלק בפסטיבל. הסרט הוא לא רק על אוטיזם. הוא על הורות, זוגיות ובעצם חיים של משפחה. זה סרט מאוד חשוף. ממש פתחנו את הבית שלנו. כיום בני בבית ספר רגיל, בכיתה ה', אבל השאלה מה נכון לו תמיד שם. אני מקווה שהסרט יגרום לאנשים מבחוץ, וגם להורים עצמם, להסתכל על אוטיזם בעיניים של אהבה".
להרשמה לפסטיבל – לחצו כאן
לתוכנית המלאה – לחצו כאן
