"מי יודע? אולי Cooking on Wheels (בישול על גלגלים) יהפוך יותר לעסק למכירת כלי מטבח מותאמים. האפשרויות היזמיות רחבות מאוד", אומרת גבריאלה די-סלבו, סטודנטית בשנה האחרונה שלה באוניברסיטת קונטיקט. דִי-סלבו היא "הבחורה בכיסא הגלגלים הסגול" והצבע הסגול הפך לקשר שלה לקהילת האנשים עם מוגבלות.
המיזם שלה נולד בתקופת הסגר של הקורונה ב-2020, כשדי-סלבו, אז בת 16, התנסתה בבישול כדי להעביר את הזמן. "אני משתמשת בכיסא גלגלים ופעם חשבתי שהמטבח אינו מקום נגיש עבורי. אבל במהלך הקורונה התחלתי לבשל. המטבח כן יכול להיות נגיש, הוא פשוט דורש התאמות וחשיבה יצירתית". את הרעיון לשם התוכנית היא הסבירה כך: "אני מבשלת. אני על גלגלים. אפשר לעשות עם זה הכול".
די-סלבו נולדה עם מחלה נוירו-שרירית נדירה שפוגעת בכוח השרירים שלה. "זה לא באמת אפשרי, או לפחות הרבה יותר קשה, לבנות שריר מאשר אצל אדם ללא המוגבלות", היא מסבירה. לכן, בישול מקצועי או מסעדנות לא היו אופציה עבורה והיא בחרה להשתמש ב-Cooking on Wheels כפלטפורמה לייצוג ולחינוך אחרים: "אני רוצה להראות שאפשר להכין מנות כמו סירות קישוא או קיש ברוקולי וגבינה גם עם מוגבלויות פיזיות".
באוניברסיטה, די-סלבו יצרה לעצמה תואר המשלב לימודי מוגבלות במדיה ותרבות אוכל עם עיתונאות, תקשורת ויזמות. "אני תמיד אומרת שאלו קורסי 'בישול על גלגלים' שלי, כי שם אני באמת יכולה להתמקד בזה כל הזמן".
ניסיון עם שפים מפורסמים גם תרם להצלחתה. "בסופו של דבר, רייצ'ל ריי (גורו בישול אמריקנית) זכרה את השם שלי ובשידור חי אמרה לבעלה לרשום את השם שלי. השתגעתי רק מזה", היא נזכרת.
בעקבות כך, היא הופיעה בפרק ה-2,500 של התוכנית של ריי והקשר ביניהם נמשך שנים. היא שמה דגש על תכנון מוקפד: "אני חייבת לעבור על כל המתכון בראש. איפה המרכיבים ועל איזה מגש יוצג הכול".
הבישול של די-סלבו נעשה עם התאמות ייחודיות: סכינים קלות, קערות וקרשי חיתוך מפלסטיק ופלטת חימום על שולחן. "אני לא יכולה לאחוז עם אצבעות מקופלות, אז אני מאלתרת ולעיתים משתמשת במגן סכין להגנה על פרקי האצבעות". למרות המוגבלויות, היא מדגישה את העקשנות שלה: "אני רוצה לעשות כמה שיותר בעצמי".
בבית, היא מכינה עוגיות חג עמוסות, למרות שאינה חובבת אפייה. השנה היא תמשיך לחדש עם סוגים שונים, כולל עוגיות ורודות וירוקות לכבוד גלינדה ואלפבה מהמחזמר ומסרטי וויקיד.
לאוניברסיטת קונטיקט הייתה השפעה מעבר ללימודים: "אני כמעט בכל מקום צריכה להסתגל, וכמובן שבעזרת המרכז לסטודנטים עם מוגבלויות ומגורי הסטודנטים באוניברסיטה, אנחנו מסתדרים. בסופו של דבר זה תלוי בי להסתגל ולגלות חוסן".
לסיכום היא אמרה: "אוניברסיטת קונטיקט הכינה אותי לעתיד, איך להסתגל בעולם הפיזי, בין אם בעבודה ובין אם בחיים האישיים. החוויה להיות באוניברסיטה, במיוחד בזו, לימדה אותי לעשות את הדברים האלה".
