הבמאי קמרון ס. מיטשל מתאר אנשים עם מוגבלויות כקבוצת הקורבנות הראשונה שנרצחה בשואה, אך גם האחרונה שזכתה להיזכר.
בסרטו החדש "אנושות מתכלה" (Disposable Humanity), שמוקרן ביום חמישי הקרוב בפסטיבל הסרטים היהודי של מיאמי, חוקר מיטשל את ההיסטוריה של תוכנית אקציון T4 בגרמניה הנאצית.
הסרט חושף כיצד הקימו הנאצים את תאי הגזים הראשונים כדי לרצוח באופן שיטתי מטופלים עם מוגבלויות שהיו מאושפזים במוסדות וכיצד הכשירו צוותים רפואיים לשמש כתליינים.
על פי הערכות היסטוריונים, התוכנית הובילה למותם של כמעט 300,000 אנשים עם מוגבלויות.
התוכנית סללה את הדרך לרצח ההמוני של יהודי אירופה בשואה, אך לעיתים קרובות נשכחת במסגרת החינוך על השואה. מיטשל ומשפחתו חקרו את התוכנית במשך שני עשורים, כשהם תוהים כיצד ייתכן שמעט כל כך ידוע עליה.
הנאצים החלו בתוכנית בשנת 1939, כשנתיים לפני שהחלו לרצוח את יהודי אירופה, במטרה לפגוע באנשים עם מוגבלויות פסיכיאטריות, נוירולוגיות או פיזיות. מהנדסי תורת הגזע ותומכיהם האמינו שאנשים עם מוגבלויות הם "חיים שאינם ראויים לחיות", הסביר מיטשל.
לדבריו, הסרט התיעודי נועד לשמש כאתר זיכרון לקורבנות תוכנית T4 ולעזור לספר את סיפורו של פרק הולך ונעלם מהיסטוריית השואה.
"יש מחיקה של מוגבלות בכל רמה ולאורך כל ההיסטוריה", אמר והוסיף שאפילו אתרי ההנצחה עצמם לא תמיד היו נגישים לאנשים עם מוגבלויות.
אנדרטה לקורבנות T4 לא נבנתה בברלין עד שנת 2011, מה שהפך אנשים עם מוגבלות, לטענתו, לקבוצת הקורבנות האחרונה שזכתה להכרה במרכז העיר.
דוגמה נוספת לכך היא משפטי נירנברג. "הקורבנות עם המוגבלויות לא עמדו במוקד תשומת הלב של חברי המושבעים, משום שהם לא נתפסו כקורבנות שייחשבו לאנושיים", הוא ציין.
הסרט מסופר מנקודת מבטם של אנשים עם מוגבלויות, שכן בני משפחת מיטשל כולם חיים עם מוגבלויות שונות. הוריו של מיטשל, פרופסורים וחוקרים ללימודי מוגבלות, סייעו במחקר על תוכנית T4 והקשר שלה לתורת הגזע בארה"ב. הם תיעדו שיחות עם מנהלי אתרי הנצחה לשואה ואנשים עם מוגבלויות.
הסרט עוקב גם אחר סיפוריהם של כמה צאצאים של קורבנות עם מוגבלויות ושל עדים, שכולם חיברו יחד את ההיסטוריה של עבר משפחותיהם.
"במקום שבו אין לנו ניצולים, אני יכול כבמאי ליצור סרט שעדיין מייצר זיכרון, כמעט מאה שנה לאחר מכן. זה כוחו של הקולנוע", מסר מיטשל.
הסרט התיעודי בוחן גם כיצד נעשה שימוש בתעמולה תקשורתית כדי להדהד דה-הומניזציה של אנשים עם מוגבלויות, תוך הצגתם כאיום על החברה.
"תראו את התעמולה, תראו את השיטות ותצאו הרבה יותר מצוידים לזהות את זה כשהדבר קורה בעולם סביבכם", אמר מיטשל.
למרות שאנשים עם מוגבלויות מהווים כרבע מהאוכלוסייה בארצות הברית (כחמישית מהאוכלוסייה בישראל), הסטיגמה סביב חיים עם מוגבלות עדיין קיימת גם היום. כבמאי, תקוותו של מיטשל היא שהסרט ישמש סיפור אזהרה מפני הסכנות של פשיזם בלתי מרוסן, באמצעות חינוך הציבור לאופן שבו התרחשה הזוועה הזו.
"יש לי דאגה עמוקה מכך שאנחנו לא מכירים את ההיסטוריה הזו ולכן אנו עלולים לחזור עליה", סיכם מיטשל. "אנחנו חייבים להגן על הפגיעים ביותר, משום שהם השלב הראשון בסולם. אנשים עם מוגבלויות הם הקנרית במכרה הפחם של משטרים פשיסטיים".
לאתר הסרט: Disposable Humanity
