לומאטפרון היא תרופה אנטי-פסיכוטית מהדור השני שאושרה לאחרונה בידי ה-FDA. היא מפחיתה את חומרת תסמיני דיכאון מז'ורי כאשר משתמשים בה יחד עם SNRI או SSRI. כך פורסם בפלטפורמה הרפואית MedCentral לפני כשבוע. יש לציין כי התרופה עדיין לא זמינה בישראל.
ההערכה היא כי כ-31% מהאנשים עם דיכאון חווים תגובה בלתי מספקת, או אף כישלון, של התרופה העיקרית שלהם לטיפול בתסמיני הדיכאון. שכיחות הדיכאון בקרב מבוגרים בעולם עומדת על 5.7% ובאופן ספציפי בארה"ב היא עומדת על 8.5%. מדובר במספר גדול של אנשים שאינם זוכים להשפעה מיטבית מהטיפול הראשוני שלהם, והוספת טיפול משלים עשויה להיות מועילה עבורם.
ד"ר ג'רארד סנאקורה, MD, PhD, מנהל תוכנית המחקר לדיכאון של ייל, סיכם את הבעיה כך:
"נדמה לי שניתן לומר בצדק כי עבור מי שניסו תרופות מתאימות ועדיין מתמודדים עם תסמינים הפוגעים ביכולתם ליהנות מחיים מספקים, יש לשקול טיפול משלים – במיוחד אם יש סבירות גבוהה יותר להשגת תועלת ביחס לתופעות הלוואי".
ד"ר סנאקורה משמש גם כפרופסור לפסיכיאטריה ע"ש ג'ורג' ד' ואסתר ס' גרוס בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל וכמנהל-שותף של שירות הפסיכיאטריה ההתערבותית בבית החולים ייל ניו הייבן.
קיימים כמה טיפולים משלימים שאושרו על ידי ה-FDA בארה"ב לאנשים עם דיכאון שאינם חווים חיים מספקים באמצעות הטיפול הראשוני שלהם. הקבוצה הנפוצה ביותר של טיפולים משלימים היא תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני,ובפרט: אריפיפרזול, ברקספיפרזול, קריפרזין, אולנזפין וקווטיאפין. בנובמבר 2025 אושרה תרופה אנטי-פסיכוטית נוספת מהדור השני כתרופה משלימה לדיכאון – לומאטפרון.
"נראה שהמכלול הייחודי של השפעות הלומאטפרון מספק תועלת דומה ואולי אף גדולה יותר, בהשוואה לטיפולים אחרים וייתכן שיש לה פחות תופעות לוואי", אמר ד"ר סנאקורה.
מחקרים קליניים על לומאטפרון
שני ניסויים קליניים, עם מתודולוגיות כמעט זהות, בדקו את התועלת שבהוספת לומאטפרון כטיפול משני לתרופות הראשוניות לדיכאון. במחקרים אלה, מטופלים עם הפרעת דיכאון מז'ורי (MDD) המשיכו בטיפול הראשוני שלהם, שהתחלק לקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) ולקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראדרנלין (SNRI) במשך 6 שבועות. הם הוקצו באקראי לקבלת לומאטפרון במינון 42 מ"ג או פלצבו כטיפול משלים.
שני מדדי התוצאה העיקריים היו השינוי מנקודת הבסיס בסולם דירוג הדיכאון של מונטגומרי–אסברג (MADRS) והשינוי בסולם ההתרשמות הקלינית הכללית לחומרה (CGI-S) שנמדדו מדי שבוע במשך 6 שבועות. בסיום הועבר שאלון נוסף ((QID-SR-16.
מאחר ששני המחקרים הקליניים היו בעלי מתודולוגיות ותוצאות דומות, התוצאות הספציפיות שפורסמו ב-American Journal of Psychiatry (AJP) מפורטות להלן. יש לציין כי הסטייה (divergence) והפחתת הציונים המיוחסות ללומאטפרון במחקר השני תועדו ופורסמו ב-Journal of Clinical Psychiatry (JCP).
על אף שקבוצת הלומאטפרון הציגה תוצאות טובות יותר מפלצבו, ד"ר סנאקורה התייחס לסיכונים שבהסקת מסקנות מרחיקות לכת מהשוואות בין פלצבו לטיפול פעיל: "באופן אידיאלי, היינו רוצים לבסס את החלטות הטיפול שלנו הן על ניסויים קליניים והן על נתוני העולם האמיתי".
בהתחשב בכך שלומאטפרון אושרה רק לאחרונה על ידי ה-FDA כטיפול משלים לדיכאון, קיים מחסור בנתוני העולם האמיתי, ולכן הוסיף ד"ר סנאקורה כי "מדדים כגון האחוז היחסי של משתתפים שהגיבו לטיפול, ובעיקר הפוגה (רמיסיה), הם בעלי משמעות קלינית גדולה יותר מאשר שינויים ממוצעים בקבוצה ביחס לנקודת הבסיס".
תגובה והפוגה עם לומאטפרון
כאשר בודדו המטופלים עם חרדה משנית, לומאטפרון הביא להפחתה דומה בתסמיני דיכאון בהשוואה לפלצבו, אך היתרון המשמעותי ביותר שניתן לייחס ללומאטפרון נמדד בקרב מטופלים שחוו כישלון בשני טיפולים אנטי-דיכאוניים ראשוניים. לפיכך, הנתונים מצביעים על כך שלומאטפרון עשויה לשפר תסמיני דיכאון במגוון תתי-קבוצות של חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי. גם שיעורי ההפוגה (רמיסיה) היו גבוהים משמעותית תחת טיפול בלומאטפרון.
באופן כללי, לתרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני יש פרופיל תופעות לוואי דומה, הכולל סיכון לתסמינים אקסטרה-פירמידליים, היפרליפידמיה ועלייה במשקל. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בסוגי תופעות לוואי אלה.
מחקר עדכני על תופעות לוואי של טיפולים אנטי-דיכאוניים מצא כי אצל חלק מהאנשים הן עשויות להיחלש עם הזמן. עם זאת, החמרה או תופעות לוואי חמורות יותר עשויות לגרור חוסר היענות עתידית לטיפול. לכן, במקום להמשיך במשטר הטיפול הנוכחי, ייתכן שיש לשקול שינוי בטיפול הראשוני או הוספת טיפול משלים. בסופו של דבר, ד"ר סנאקורה ציין כי השאלה הקריטית שיש לשאול היא האם המטופל צפוי להשיג חיים מספקים יותר כאשר הוא נוטל טיפול משלים לעומת הימנעות ממנו.
