כשהיא צועדת על המסלול באחד מאירועי האופנה הגדולים בגאנה, היה קשה להתעלם מנוכחותה של אבנה כריסטין ג’ונאל. הדוגמנית והכותבת בת ה-33 עלתה למסלול כשרגלה התותבת עטופה בבד קנטה צבעוני, מהסמלים המזוהים ביותר עם התרבות הגנאית ויצרה רגע עוצמתי שחרג הרבה מעבר לאופנה.
אבנה, אמריקנית ממוצא גנאי, ביקשה להעביר מסר ברור: אנשים עם מוגבלויות ראויים לנראות, לייצוג ולמרכז הבמה. זאת כהמשך לשנים של פעילות ציבורית בארה"ב ובגאנה למען שינוי התפיסה החברתית כלפי מוגבלות.
כבר בגיל שנתיים חייה השתנו מן הקצה אל הקצה. גידול נדיר ואלים מסוג רבדומיוסרקומה התגלה בשוק רגלה הימנית. הרופאים הציבו בפני אמה דילמה קשה: טיפולי הקרנות שעלולים להותיר אותה בכיסא גלגלים או קטיעה. אמה בחרה באפשרות השנייה. "היא קיבלה את ההחלטה הטובה ביותר שיכלה", אומרת אבנה היום, ללא היסוס.
אבנה גדלה בשיקגו, אך ילדותה עוצבה סביב טיפולים, שיקום ולמידה מחדש של תנועה. עבור מי שגופה עבר טראומה כה מוקדמת, תנועה הפכה לסמל של הישרדות ושל שליטה מחודשת בעצמה.
אך היא מסרבת להיכנס למשבצת המוכרת של "האישה עם המוגבלות המעוררת השראה".
"אנשים מדמיינים ילדים עם מוגבלות כמצטיינים, שקטים ומושלמים", היא אומרת. "אני הייתי בדיוק ההפך: רועשת, עקשנית, ילדה שרצה על רגל אחת ולא נתנה לאף אחד לדרוך עליה".
המוגבלות, לדבריה, לא ריככה את אופייה, אלא חידדה אותו.
בארה"ב עבדה כמשוררת וכותבת כשבהמשך הפכה לדוברת ציבורית, כשהיא משתמשת בסיפור חייה כדי לאתגר תפיסות ולשקף לאחרים את היכולת להאמין בעצמם. אך עוד לפני הכתיבה והדוגמנות, היא נמשכה למדינת מוצאה – גאנה, תחושה עמוקה שלא ידעה להסביר. כעבור שלושה חודשים בלבד מהביקור שם, ארזה ועברה לגאנה לצמיתות.
גם הרגל התותבת שלה היא הצהרה תרבותית. עטופה בקנטה היא סמל לא רק לניידות, אלא לזהות. החיים עם מוגבלות בגאנה חידדו אצלה שליחות חדשה. ההבדל בין ארה"ב לגאנה, לדבריה, הוא נראות ונגישות.
"בארה"ב יש תנועה, איטית ולא מושלמת, לשילוב אנשים עם מוגבלות. בגאנה עדיין כמעט שלא רואים אותנו בעמדות של כוח, יופי ושמחה. כשאין ייצוג, הסטיגמה פורחת", היא מסכמת.
המאבק שלה אינו מבוסס על רחמים, אלא על נוכחות. הפריצה הגדולה הגיעה על המסלול של Rhythms on the Runway, "מקצבים על המסלול", אחד מאירועי האופנה החשובים באפריקה, שנערך בטירת אוסו ההיסטורית באקרה. אבנה פנתה מיוזמתה למארגנים, מתוך הבנה שהשינוי מתחיל בצעד הראשון.
כשהיא עלתה למסלול, עטופה בבד ובביטחון עצמי, האולם השתתק. "זו לא הייתה רק תצוגה, זו הייתה הצהרה", אמרה שרת התרבות והאמנות של גאנה. "מראה אמיתי של הכלה", הוסיף אחד ממארגני האירוע.
עבור אבנה, המחיאות לא היו העיקר. המסר היה: אנשים עם מוגבלות אינם רק קהל, הם המרכז.
