ועדת החינוך, התרבות והספורט אישרה לקריאה ראשונה ביום רביעי האחרון את הצעת החוק להכרה בשפת הסימנים הישראלית (שס"י) פה אחד. מכאן ההצעה תעבור למליאה, תחזור לוועדת החינוך להכנה לקריאה שנייה ושלישית ואז לאישור סופי במליאת הכנסת.
מדובר בבשורה משמעותית עבור עשרות אלפי ישראלים המבקשים להכיר בשפתם כחלק מתרבותם – צעד שבו כבר נקטו 81 מדינות בעולם.
במשך שנים נתפסה שפת הסימנים בישראל ככלי עזר תקשורתי בלבד – אמצעי ל"הנגשה" של השפה המדוברת. אבל בעיני מי שחיים אותה מדי יום, היא הרבה מעבר לזה. זוהי שפה חיה ועשירה, עם דקדוק משלה, הומור ושורשים תרבותיים עמוקים. כפי שהיטיב לתאר זאת בדיון בעז אחד העם, מיוזמי המדיניות: "אנחנו גאים בחירשות שלנו, אני גאה בזה שאני חירש ובשפה שלנו. בחוק הזה בעצם המדינה מכירה בנו כתרבות שלמה ובי כאדם שלם עם שפה משלי".
ההכרה בשפת הסימנים היא אבן דרך בתהליך ההפנמה הציבורי של שוויון ושילוב. בדיוק כפי שהחברה הישראלית למדה להכיר בערכה של הרב-לשוניות – מהעברית והערבית ועד לשפות העלייה כגון רוסית ואמהרית – כך עליה לראות גם את השפה החזותית הזו כחלק מהמארג התרבותי-לאומי.
המשמעות המעשית עבור הקהילה צפויה להיות הרחבה וחיזוק של הזכות ללמוד, ללמד ולקבל שירותים בשפת הסימנים במערכת החינוך, בשירותי הרווחה והבריאות, בבתי המשפט ובמוסדות אקדמיים.
לדוגמה, החוק יאפשר סיורים מודרכים בשפת הסימנים במוזיאונים ובאתרים ארכיאולוגיים, ויעודד יצירה מקורית של הצגות, סדרות ואירועים קהילתיים. עמוק מכך, החוק מבהיר לציבור הרחב שהחירשות היא חלק מהמגוון האנושי והתרבותי של החברה הישראלית. היא מציעה דרך לגיטימית להתבטא בעולם, עם שפה חזותית שוות ערך לשפה המדוברת.
כדי להבין את גודל השעה, יש לזכור ששפת הסימנים הושתקה והודרה במשך עשורים. מסוף המאה ה-19 שלטה בעולם גישת ה"אורליזם" – תפיסה חינוכית שכפתה דיבור וקריאת שפתיים ואסרה על שימוש בסימנים, מתוך אמונה שרק שפה דבורה היא "נורמלית". במקום לאפשר לילדים חירשים לצמוח עם שפת אם טבעית, המערכת התמקדה בניסיון להפוך אותם ל"כמעט שומעים". כך נקטע הקשר הטבעי בין שפה, זהות ותרבות.
אם החוק יעבור בשלוש קריאות, ישראל תצטרף לקבוצת מדינות המכירה רשמית בשפת הסימנים הלאומית שלה ומגדירה אותה כנכס שיש לשמר ולפתח. הצעד הזה עשוי לפתוח דלת לתקציבים ייעודיים, להכשרת אנשי מקצוע נוספים ולפיתוח מונחים חדשים בתחומים שבהם שפת הסימנים עדיין חסרה לעומת השפה המדוברת.
כפי שסיכם יו"ר הוועדה, ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית): "זהו תיקון של עוול מתמשך. ישראל מצטרפת היום לקבוצת המדינות המכירות רשמית בשפה הלאומית שלהן ובכך היא מחזקת את המחויבות שלה לכבוד, לשוויון ולצדק חברתי".
