דו"ח חדש של מרכז טאוב שכותרתו "גיל זיהוי אוטיזם בישראל: פערים קהילתיים וחברתיים-כלכליים" התפרסם הבוקר וממנו עולה תמונה של אי שוויון חמור בין אוכלוסיות בנוגע לאבחון מוקדם, מימוש זכאויות וטיפול באוטיזם.
הפרקטיקה המקובלת ממליצה על אבחון בגיל שנתיים עד שלוש כדי שתוצאות ההתערבות יהיו אופטימליות. לפי הדו"ח, שאוכלוסיית המחקר בו הייתה כלל הילדים שנולדו החל מינואר 2014 ועד מרץ 2023, ילדים המתגוררים בשכונות בעלות רוב חרדי מאובחנים ומקבלים זכאות רק בגיל 4.7 בממוצע, לעומת גיל 2.7 בממוצע בשכונות לא-חרדיות.
עיכוב של שנתיים פירושו שהילד מתחיל לקבל טיפול וסיוע רק בשלב מתקדם של גיל הגן, כאשר חלון הזמן הקריטי להתערבות מוקדמת חלף ברובו. מעבר לעיכוב בעיתוי האבחון, המחקר מראה גם ששיעורי הזיהוי הכוללים נמוכים יותר בקהילה זו ביחס לחלקה באוכלוסייה.
בשונה מהמגזר החרדי, בקרב אוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך ובחברה הערבית הבעיה אינה נעוצה בתזמון הזיהוי ובקבלת הזכאות אלא בעצם ההגעה לאבחון. אף שילדים מהאוכלוסיות הללו שכבר מאובחנים מקבלים את זכאותם בגיל צעיר יחסית, שיעורי האבחנות הכוללים נמוכים מאוד. ילדים רבים הנמצאים בסיכון גבוה לעיכובים התפתחותיים כלל אינם נכנסים למערך האבחון והטיפול ונשארים שקופים עבור המערכת.
החוקרים ד"ר שרית סילברמן, ד"ר גיא עמית וד"ר יאיר צדקה ציינו בדו"ח כי מספר תלמידי החינוך המיוחד בכיתות ייעודיות לרצף האוטיסטי עלה מ-1,905 תלמידים בשנת 2005-2004 ליותר מ-35 אלף בשנת הלימודים 2025-2024.
החוקרי כתבו גם כי ילדים ממשקי בית במעמד חברתי-כלכלי נמוך, אף שהם מיוצגים בחסר באוכלוסיית האוטיסטים, נמצאים דווקא בסיכון גבוה יותר לעיכובים שפתיים ותקשורתיים המאפיינים את הרצף האוטיסטי. הם מצאו קשר עקבי בין השכלת אם נמוכה לבין עיכוב בהשגת אבני דרך שפתיות – סמן מוקדם חשוב לאבחון אוטיזם במסגרות בריאות ציבוריות.
את הממצאים הללו הגדירו החוקרים כפרדוקס, אשר מקצין עוד יותר, לדבריהם, בהשפעת גורמים כגון תפיסות הנוגעות לפנייה לשירותי בריאות, נגישות שירותים אלה ועמדות כלפי הערכות התפתחותיות – מה שעלול לגרור שיעורי פנייה נמוכים יותר בקהילות מסוימות, לרבות חרדים, בדואים וערבים. מצב זה מוביל בסופו של דבר להחרפת אי השוויון בשיעורי האבחון.
"התערבות מוקדמת עשויה להביא לתוצאות הטובות ביותר כאשר היא מתחילה לפני גיל שלוש, ולכן עיכובים באבחון מזיקים לילד וגם אינם יעילים מבחינה כלכלית", סיכמו החוקרים.
על אף שציפו למצוא השפעות חברתיות-כלכליות על תזמון הזכאות, החוקרים הופתעו לראות שישנו שוויון במדד זה בכל אשכולות המעמד החברתי-כלכלי. ההבדלים שקיימים שם קשורים לפער בזיהוי והכרה בבעיה על ידי המשפחה ולא בתזמון האבחנה. "תמיכה בילדים אוטיסטים ניתנת בעיקר לילדים יהודים משכונות לא-חרדיות וממשפחות במעמד חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה…משאבי התמיכה הנרחבים בישראל מגיעים דווקא למי שמלכתחילה מצבם טוב יותר", הם כתבו.
החוקרים גם מציעים חלופות כדי לצמצם את אי השוויון. הראשון הוא הקמת מנגנוני סיקור אוניברסליים ומערכות תמיכה ממוקדות לאוכלוסיות מוחלשות. מנגנוני הסיקור, כך לפי הדו"ח, יתבססו על התשתית הקיימת של טיפת חלב שמהווה כוח משווה חזק בשירותי הבריאות בישראל.
ההצעה השנייה של החוקרים היא התערבויות ממוקדות שצריכות לכלול ליווי פרואקטיבי למשפחות מקהילות מוחלשות וכן תוכניות הסברה בקהילה בשכונות שבהן ישנו שיעור גבוה של אוכלוסייה חרדית או משפחות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך.
