בחודש דצמבר פרסמנו כתבה שעסקה בסכנות להתפתחות של פעוטות הנחשפים למסכים. כעת עומד להתפרסם מחקר בכתב העת Nature שבו הגיעו החוקרים למסקנה שישנו קשר בין שימוש ממושך במסכים לבין בעיות נפשיות בקרב ילדים ומתבגרים בארה"ב.
במחקר נבדקו גם גורמים המשפיעים באופן ישיר או עקיף על הקשר – ירידה בפעילות גופנית, מיעוט שעות שינה וזמני שינה לא סדירים.
הדיגיטליזציה של החברה המודרנית, כך כתבו החוקרים, יצרה אתגרים חברתיים מורכבים עבור ילדים ומתבגרים באמצעות שינוי סדר היום והאינטראקציות החברתיות שלהם. לרוב, התוצאה היא חוסר בפעילות גופנית ושיבוש הרגלים יום-יומיים, מה שיוצר חסמים לשימור בריאות נפשית אופטימלית.
בתקופת הקורונה נצפתה החמרה בבריאותם הנפשית של צעירים כתוצאה מריחוק חברתי ומסגרים. בין השנים 2020-2016 הייתה עלייה בחרדה, בדיכאון, בבעיות ההתנהגות וב-ADHD. אחוז הצעירים עם הפרעות שינה נע בין 25% ל-40% ועוד נמצא ש-35% מהילדים ומהמתבגרים בארה"ב ישנים פחות מהזמן המומלץ.
בעת הקורונה עלה זמן השימוש במסכים של ילדים ומתבגרים ב-52%, בעוד ששכיחות הפעילות הגופנית ירדה מ-24% ל-20%, בחלקו משום שהאופן שבו ילדים ומתבגרים שימרו קשרים חברתיים בתקופת זו היה באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות.
החידוש במחקר הנוכחי היה בדיקת ההשפעה המתווכת של ירידה בפעילות גופנית, מיעוט שעות שינה ואי סדירות בשעות השינה על הקשר בין הבריאות הנפשית לבין זמן המסך הממושך. דהיינו, אם ילד מבלה חמש שעות ביום בצפייה בטלוויזיה, במשחקי מחשב או בטלפון הנייד ובנוסף הולך לישון מאוחר או ממעט בפעילות גופנית, יש סיכוי סביר שבריאותו הנפשית ירודה. הנחת היסוד הייתה שזמן מסך ממושך פוגע בהתמדה בפעילויות התומכות בבריאות הנפשית.
פעילות גופנית מאפשרת שחרור לחצים וייצור מוגבר של אנדורפינים החיוניים, בין היתר, לניהול כאב ולוויסות מצב הרוח – מה שתורם לחיזוק הבריאות הנפשית. פעילות חברתית יכולה לספק תחושת שייכות ותמיכה, ועל ידי כך להפחית תחושת בדידות – גורם נוסף המחזק בריאות נפשית. יתרה מזאת, ידוע שירידה בפעילות גופנית כשלעצמה היא גורם למגוון בעיות נפשיות, כמו גם שיבושים בהרגלי השינה.
על מנת לאפיין את מצב בריאותו הנפשית של כל ילד או מתבגר במחקר, בחנו החוקרים את מדדי החרדה, הדיכאון, הבעיות התנהגותיות וה-ADHD שלו. הם בדקו נתונים של יותר מ-50 אלף ילדים ובני נוער בארה"ב בגילים שש עד 17, שנאספו בראיונות עם ההורים בין השנים 2021-2020.
הממצאים הראו שככל שהשימוש במסכים היה ממושך יותר, כך הבריאות הנפשית הייתה גרועה יותר. התברר שפעילות גופנית הייתה הגורם המשמעותי ביותר בתיווך בין שעות מסך לבין בריאות נפשית ירודה – דהיינו, ככל שהשימוש במסכים היה ממושך יותר ורמת הפעילות הגופנית מועטה, כך הבריאות הנפשית הייתה ירודה יותר, אך גם מיעוט שעות שינה ושעות שינה לא סדירות תיווכו את הקשר – כלומר, ככל שישנו פחות שעות ובאופן לא סדיר, כך נמדדה בריאות נפשית ירודה יותר.
על מנת לכמת את ההשפעה באופן ספציפי יותר – כאשר זמן המסך עלה על ארבע שעות, הסיכון היה גבוה יותר לחרדה, לדיכאון, לבעיות התנהגות ול-ADHD. על מנת לשפר את בריאותם הנפשית של ילדים ומתבגרים, המליצו החוקרים להציב פעילות גופנית והרגלי שינה סדירים בעדיפות גבוהה ביחס לזמן מסך.
ה-CDC (מרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן) פרסם באמצע שנת 2025 מחקר שבדק את הקשר בין זמן מסך לבין השלכות בריאותיות בקרב בני נוער. הוא גילה שיותר זמן מסך קשור לבריאות כללית ירודה.
בני נוער אלה נטו לבצע פעילות גופנית באופן לא סדיר, לסבול מבעיות משקל, מחרדה, מדיכאון ומהרגלי שינה לא סדירים. מחקר זה התבסס על נתונים שהצהירו עליהם הנבדקים עצמם.
מחקר אחר, שעקב אחרי 7,100 מתבגרים לאורך 24 שנים, גילה שכל שעה נוספת של זמן מסך מעבר לרמה הממוצעת שנמדדה בילדות, הייתה קשורה לעלייה ב-BMI (מדד מסת הגוף) ולהסתברות גבוהה יותר להשמנה, לסוכרת ולבעיות לב.
מחקר נוסף מאמצע שנת 2025 הצביע על כך שלא זמן המסך הוא הבעיה, אלא אופן השימוש במסכים. הוא מצא ששימוש כפייתי והתמכרותי בקרב בני נוער קשור לסיכון לאובדנות, לחרדה, לדיכאון ולבעיות התנהגותיות.
