פוסט טראומה נוגעת באדם שחווה אותה. היא נוגעת גם באנשים שסובבים אותו, בעיקר במשפחתו. בין מי שמושפע הם הילדים להורים פוסט טראומטיים. נ' מאזור השרון, נשואה ואם לשניים. אביה לחם במלחמת יום הכיפורים והיא בת לאבא פוסט טראומטי.
"הייתה אלימות בבית. גם פיזית, אבל בעיקר מילולית. לאבא היו התפרצויות זעם", מספרת נ' שמתארת מצב שלצערנו אינו יוצא דופן. "ילדים של הלומי קרב היו צריכים ללמוד להתמודד. פיתחתי את הדרכים שלי להתמודד כמו להיסגר בעצמי או להיות הרבה מחוץ לבית".
לדברי נ', בעבר לא היו מענים כפי שיש היום. ריקי מאירי, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית המנהלת את המערך הקליני של עמותת נט"ל, אומרת בשיחה עם שווים שהיום יש יותר מענים.
גם עבור ריקי, הפוסט טראומה לא זרה. "אבא שלי נלחם במלחמות ישראל. ברור לי שהיו שם סממנים של פוסט טראומה", היא מספרת. "הבן שלי לוחם. כולנו מעורבבים בסיפור הזה".
לדברי ריקי, עבור ילדים יש מעין קשר שתיקה של שמירת סוד. "הם לא יודעים מתי התפרצות הזעם תבוא. לפעמים, הם חשים אשמה ובושה. הם חושבים שזה בגללם", מסבירה ריקי.
נ' גילתה על הפוסט טראומה של אבא שלה בגיל יחסית מאוחר. "אני זוכרת שבאתי עם אבא לחבר שלו שנלחם איתו. הייתי בשנות העשרים לחיי. אותו חבר אמר לי: 'לאבא שלך יש פוסט טראומה', מספרת נ'. רק אז, התחילה נ' להבין את המצב ולחבר את הנקודות. עד היום, אביה לא מספר על הקרב. אבל בספר שנכתב בשם "בשדה הקרב של הזיכרון" מאת תומר לויסמן זה כתוב.
כיום, יותר אנשים רוצים לקבל טיפול. "אנשים מגיעים כי הם סובלים. ילדים של פוסט טראומטיים מגיעים כי משהו לא מסתדר בחיים שלהם", מבהירה ריקי. נ' מתקשה לקיים חיים רגילים. "אני עצמי פוסט טראומטית. גם מהשירות הצבאי אבל, בעיקר, ממה שקרה בבית. כיום, אני לא עובדת במשרה מלאה. אני עובדת כמה שעות ביום עם נערה בחינוך המיוחד. אני באה אליה הביתה אחר הצוהריים להקל על ההורים", אומרת נ'.
ריקי מסבירה בחיוך את חשיבות הטיפול המשפחתי: "כששואלים ילדים מה לא טוב להם בבית, הם עונים. עם ילדים צעירים יותר, זה מתבטא במשחק. קוראים לזה המשחק הסימבולי. שואלים את כל המשפחה את אותה שאלה ומאפשרים לכולם לענות. זה נקרא 'השטחת ההיררכיה'. לדוגמא, אפשר לשאול את בני המשפחה: מה הייתם רוצים לשמר בבית ומה הייתם רוצים לשפר? או שאלות כמו: איך זה להיות אבא שלי? או: איך זה להיות הבת שלי? שאלות שלא שואלים בחיים בדרך כלל".
נ' מטפלת באביה לבד. "אמא שלי עזבה. אם היא הייתה מקבלת מענה נכון, המצב היה אחר. אולי, אני לא יודעת", תוהה נ'. "עשיתי המון עבודה עם עצמי בשביל לקבל אותו כמו שהוא, אבל לפעמים מה שהוא אומר או עושה, כן פוגע".
אירועי 7 באוקטובר היוו טריגר רציני מאוד עבור אבא של נ'. "כשהגעתי אליו הוא הזהיר אותי שזה יהיה יום כיפור 2", היא מספרת. "את כל הזעם שהיה בו, הוא הוציא עליי. לדברי ריקי, בשנתיים וחצי האחרונות, כמות הבקשות שהגיעו לנט"ל גדל בצורה רצינית מאוד. "גייסנו עוד הרבה מטפלים. אנחנו מעודדים אנשים לא להישאר לבד עם התחושות", היא מבהירה.
קריטי לילדים של פוסט טראומטיים לא להישאר לבד. "עד הקורונה, הייתה קבוצה בשם 'להאיר את הבית, דור שני לפוסט טראומה'. היו כמה מפגשים. המפגשים היו מאוד משמעותיים לי. פתאום, הרגשתי שיש לי עם מי לדבר. מישהו הבין אותי", אומרת נ'.
עמותת נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי, פה לסייע לאנשים עם פוסט טראומה ובני משפחותיהם. קו הסיוע של נט"ל פעיל עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מספר המוקד הוא 3362*. "אל תישארו לבד עם זה", מבקשת ריקי ונ' מסכמת: "חשוב להבין שמאחורי כל הלום קרב יש משפחה: יש אישה, יש ילדים. אני מקווה שמשפחות אחרות יקבלו יותר מענה ממה שאנחנו קיבלנו".
