אם גם אתם נתקלתם באחד הסרטונים של מיכה קויטני (44), מבשל ואופה בשפת הסימנים, או באחד הסרטונים הסאטיריים שלו עם בת זוגו לולה – זה לא במקרה. קויטני, כוכב רשת שהפך בשנים האחרונות ליוצר תוכן מצליח, מביא למסך רגעים אינטימיים של זוגיות, אוכל מקורי והומור עצמי – ומציג דרך הידיים הצצה ליומיום, לרגעים הקטנים והמשעשעים בזוגיות בין אדם חירש לאדם שומע.
כיום הוא יוצר תוכן במשרה מלאה, מעביר סדנאות והרצאות, ומצטלם לסרטונים שזוכים לאלפי צפיות. אבל הקשר בין מה שאתם רואים היום לבין הילד שגדל בבית חרדי אדוק – "שחור ולבן", כפי שהוא מגדיר זאת – אינו מובן מאליו. מאחורי הסרטונים המחויכים והנוכחות הבטוחה ברשת מסתתר סיפור ילדות לא קל.
הכול מתחיל בכיתה צפופה בבני ברק. 40 תלמידים וילד אחד חירש בתוך עולם שומע, שלא יודע שקיימת שפה אחרת עבורו. "גדלתי בבית חרדי אדוק. עברתי ילדות קשה בסביבת שומעים, היה קשה מאוד להשתלב איתם. ההורים שלי לא ידעו את שפת הסימנים וגם לא רצו להכיר בה", מספר מיכה לשווים. "הם רצו שאדבר כמו כולם, שלא אאבד את הדיבור ושהזהות שלי כחירש לא תבלוט. היה שם גם פחד מהסטיגמה של מגבלה. עבור חרדים זה בעייתי מבחינת שידוכים בהמשך".
הוא למד לקרא שפתיים — אבל גם זה לא תמיד הספיק: "אני ידעתי לקרא שפתיים, אבל כשהמורה דיבר עם השפם שלו שהסתיר לי אותן או הסתובב ללוח ודיבר תוך כדי כתיבה – פשוט לא הבנתי. הייתי מרים את היד שוב ושוב כדי להבין את מה שהוא אמר כמו כולם, אבל האשימו אותי שאני מפריע ומעכב את הכיתה. בסוף קיבלתי על זה עונשים".
אחרי שנים של ניתוק מהשפה והחברה, הגיע רגע אחד קטן שטרף את הקלפים. כשהיה בן 30 הוא עלה לאוטובוס וראה לראשונה אדם חירש שמדבר עם חבר שלו בשפת הסימנים ומשהו בער בו מסקרנות.
"ניגשתי אליו ושאלתי אותו לגבי תנועות הידיים. הוא הופתע והסברתי לו שבאמת לא הכרתי את העולם הזה", הוא נזכר. "הוא הציע לי לשבת לידו והתחיל להסביר לי על השפה, על התרבות, הזהות והדרך שבה חירשים מתקשרים. באותו הרגע הרגשתי שמצאתי משהו שהיה חסר לי כל החיים. הבנתי שזו השפה שאני צריך כדי לתקשר באמת".
השפה שמצא באוטובוס לא רק פתחה לו עולם, היא התחילה לפרק את הקודם. חצי שנה אחר כך הגיעה היציאה בשאלה: "הבנתי כמה רוע חוויתי בילדות. אני זוכר שאמרתי להורים לאחר סעודת שבת בבוקר שאני הולך לישיבה ללמוד תורה. הורדתי את הכובע והחליפה, לבשתי קפוצ'ון להסתיר את הפנים והלכתי ברגל לרחוב חיים עוזר. הלכתי עד לתחנה שמוניות נוסעות בה בשבת לתל אביב. הרגליים שלי רעדו כשהתקרבתי למונית. הנהג שאל אותי: 'נו אתה עולה?' – ועליתי. אז הבנתי שאני חי. מאז יצאתי מהדת ואיבדתי את האמונה. אני מרגיש ששרפתי 30 שנה".
אבל גם אחרי הבחירה לצאת לדרך חדשה, תחושת האובדן לא נעלמה. המחיר של שלושים שנות חיים בתוך מסגרת שלא ראתה אותו מורגש עד היום. "חסר לי הרבה בחיים שאי אפשר להשלים. אין לי חברים קרובים, אין לי בגרויות ולא שירתתי בצבא", הוא מודה. "אני מקנא באנשים אחרים שמכירים מהילדות ויכולים לשתף זיכרונות מהחוויות יחד – הקשות וגם המצחיקות. אין לי את זה וזה באמת צובט לי בלב. עם הזמן, הבנתי שהדרך הנכונה היא להתמקד בדברים שאני אוהב ועושים לי טוב היום".
כך נולדה אהבתו למטבח, לזוגיות ולמצלמה. "אני בא מבית של אוכל תימני. אמא שלי הייתה עושה מכל טוב, אז כנראה שיש לי גנים טובים. בהתחלה בכלל לא ידעתי לבשל. אמא שלי דאגה תמיד להכול – העיקר שאני אלמד תורה", הוא אומר. "בפועל, אני מבשל ואופה בזכות בת זוגתי לולה. היא אמרה מראש שהיא לא בקטע של בישולים ואוהבת להזמין אוכל, אז החלטתי להפשיל שרוולים. התחלתי לבשל ולאפות וראיתי שאני טוב בזה. אני מכין הכול מאינטואיציה, ובאיזשהו שלב אמרתי לעצמי שחבל שלא אצלם לפני שאני טורף הכול. אנשים לא הפסיקו להחמיא ולבקש מתכונים, אז התחלתי לשתף ברשת".
גם הקשר עם בת זוגו לולה אדיר התחיל בשפת הסימנים. היא אישה שומעת, שלמדה את שפת הסימנים והיום משמשת כמתורגמנית רשמית, שמתרגמת גם את קויטני. "נפגשנו במסמנים על הבר ולא הפסקנו לדבר עד שתיים בלילה. באותו רגע ידעתי שמצאתי מישהי שמבינה אותי באמת", הוא מציין.
את הרגעים האינטימיים והחשופים בזוגיות החליטו קויטני ואדיר לשתף ברשתות החברתיות וזכו ללא מעט הדים: "שיתפנו את החברים בחוויות הזוגיות שלנו והם פשוט היו מתפוצצים מצחוק ולא מפסיקים להגיד לנו להעלות סרטונים", קויטיני משתף. "הבנו שיש פה אוצר קומי".
הסרטונים שלהם משלבים הומור עצמי עם הצצה אינטימית לחיים משותפים. "הכי יפה לראות איך אנשים לומדים מהקשר שלנו, שחירשות דורשת הבנה וסובלנות ושאפשר לתקשר לגמרי בכיף ובכבוד – לא ממקום שמלמד, פשוט מלחוות את הרגעים הכי קטנים חשופים ומצחיקים מהזוגיות שלנו", הוא מסכם.
