מוטי דרור הוא לא רק מוזיקאי וגיטריסט. הוא ההוכחה לכך שצלילים יכולים לגשר על כל פער. לאחר שאובחן בילדותו על הרצף האוטיסטי, מצא מוטי ברוק הישראלי שפה חדשה שדרכה הוא מתקשר עם העולם.
יחד עם חבריו ללהקת "שמצ" (שנקראת על שמות החברים בה: שמשון, מוטי וציון), הוא יצר חיבור אנושי הדוק שהתגבש לכדי המיני-אלבום החדש שלהם, "430". מבעד לגיטרות ולמקצבים, מוטי מוכיח שהתיוג "על הרצף" הוא רק נקודת פתיחה למסע של הופעות, יצירה וחיבור בלתי אמצעי לקהל. עבור מוטי, המוזיקה היא המקום שבו המילים הופכות למנגינה והשתיקה הופכת לביטחון עצמי.
המסע של "שמצ" התחיל בערב אחד של רוקנרול טהור, שהפך לקרש הצלה עבור מוטי. ציון, המתופף וחברו הטוב מגיל 17, יחד עם שמשון, מנגנים בלהקת “The Step Brothers”. מוטי מספר בריאיון לשווים על הרגע שבו הכל השתנה.
"הוזמנתי להופעה שלהם, הם העלו אותי לבמה לשיר איתם שיר של ניל יאנג ואחרי ההופעה התפתח דיון על הקמת להקה, שבעצם תשקם את המצב הנפשי הלא פשוט שאליו נקלעתי בשנתיים האחרונות", הוא אומר.
לאחר שנים של פעילות בסצנות שונות, מוטי מצא בשמצ את מה שחיפש תמיד: "היו לי מלא להקות בחיים שלי, אבל עם אף להקה לא הרגשתי שיש כימיה משותפת ביני לבין הנגנים. בשמצ אני מרגיש שזכיתי לא רק בנגנים אלא גם בחברים מדהימים לנפש שכיף ליצור איתם, לחלוק חוויות ולכתוב איתם שירים. גם בהופעות ניתן לראות את העוצמה ואת הוייב הטוב, שלא רק אנחנו משדרים אלא גם משודר בין כולנו בלהקה".
האלבום החדש, שנקרא על שם הגימטריה של "שמצ", הוא תוצר של תקופה סוערת וחשופה רגשית. מוטי מסביר את הקו האומנותי הבלתי מתפשר שלו. "הקו בגדול הוא רוק גראנג'י אלטרנטיבי בסגנון שנות ה-90, בלי סינתטיות ובלי AI. יש שם הכול, רוק אלטרנטיבי, גראנג', רוק אקוסטי מלודי, אולי קצת פאנק (Punk) בגלל השיר על הבירה, כי בכל מקרה צריך גם להרעיש בשביל המצב רוח", הוא מסביר.
השירים הם יומן מסע אישי וחברתי כאחד. "ב-EP (מיני-אלבום) הספציפי הזה, כל השירים נכתבו על ידי, גם מתוך החוויות הלא קלות של השנתיים האחרונות שחוויתי, אבל גם מנקודת מבט חברתית על חברים טובים כמו בשיר 'חלאס פרנויה' וגם מתוך הומור ומצב רוח טוב בשיר 'בירה גרמנית'", אומר מוטי.
על השאלה איזה שיר הוא המלצה ראשונה למאזין החדש, מוטי מחייך: "זה קשה לבחור כי כולם יפים וכולם מדהימים. אני מאוד אוהב את 'כתבה', אבל בוא נגיד שבהופעות אנשים מחכים יותר לשיר 'בירה גרמנית'".
עבור מוטי, הבמה היא המקום שבו הקשיים היומיומיים של התקשורת נעלמים. "יש דברים שקשה לי להגיד באופן ישיר כשאני מדבר, אז אני מביא אותם בשירים", הוא מסביר. "אם נגיד שואלים אותי משהו מסוים אני יכול לשתוק, אבל ביום שאחרי אני יכול לרשום שורה או שתיים בנושא. אין ספק שהכתיבה בשנים האחרונות הולידה בי ביטחון עצמי שמאפשר לי לדבר על זה גם באופן די פתוח".
הוא מוצא את השקט שלו דווקא בתוך הרעש המוזיקלי. "אני תמיד שומע מוזיקה: בעבודה, בבית, באוטו, לא יכול בלי זה", מציין מוטי. "שקט בשבילי זה כשאני מקבל פתאום מוזה לכתוב שיר או מנגינה, אז אני חייב ריכוז מוחלט בשביל הדיוק".
ההופעה הראשונה של הלהקה בנתניה הייתה רגע של התעלות. לאחר משבר שעבר בסצנת הפאנק המקומית, "שמצ" סימנה את הניצחון שלו על החששות. "היה מתח נפשי לגבי מי יבוא, מי לא יבוא, מי יבוא כדי ללעוג", אומר מוטי. "אבל כשהתקיימה ההופעה, הרגשתי שאני מקיים את הופעת הלהקה שכל חיי חלמתי לקיים. מצב רוח טוב, אנשים טובים ומדהימים. זה יצא מעבר למצופה. מה צריך יותר מזה? רק להתפלל שלא ייגמר לעולם".
למוטי הילד, זה שאובחן זה עתה על הספקטרום בצעירותו, יש מסר של עוצמה. "הייתי אומר לו שלא משנה מה תהיה ההגדרה שלו, שיהיה הוא, מקורי כפי שהוא, שיהיה נאמן לעצמו ושלא ימהר להסיק מסקנות ישר ושידע להיפתח לאנשים הנכונים", עונה מוטי.
הלהקה לא עוצרת. הם היו אמורים להופיע ב-10.3 ב"באבי בר" בהוד השרון יחד עם Evermore Zeppelin אך כרגע היא לא תתקיים בשל המצב. עם זאת, אלבום חדש כבר מתבשל ומוטי מבטיח התפתחות: "בתקליט הבא אני לא אהיה הכותב היחיד בשירים. אחרי הכול זאת המהות של להקה. יש למה לחכות ולצפות. העיקר להופיע, לתת בראש, לעשות שמח והעיקר שיכירו אותנו".
