מתברר שבישראל 2026, קל יותר להחדיר טכנולוגיה מתוחכמת לכיסו של מחבל בביירות מאשר לספק התרעה מצילת חיים לאזרח חירש בתל אביב. המדינה שלי, שפורצת גבולות ומרעידה את המזרח התיכון בדיוק כירורגי, משאירה אותי ואת חבריי החירשים מאחור.
כאן נחשף הפרדוקס הישראלי במלוא עליבותו: כשמדינת ישראל רצתה להגיע לכל פעיל חיזבאללה בלבנון, היא ידעה להשתמש בטכנולוגיית ביפרים באופן שהימם את העולם כולו. במבצע ההוא הוכח שמדינת ישראל יודעת להפעיל מרחוק מכשיר קטן בדיוק מדהים.
כשצה"ל יצא למבצע "שאגת הארי", כל העולם שמע את השאגה המהדהדת של חיל האוויר והמודיעין הישראלי. אז איך ייתכן שכשמדובר בביטחון אזרחיכם שלכם – אלו שאינם יכולים לשמוע – פתאום הופך הביפר ל"טכנולוגיה מורכבת"? פתאום צצים "קשיים בפיתוח" ו"מגבלות תקציב"?
מבצע ביפרים בלבנון ידעתם להוציא לפועל ואת "שאגת הארי" תכננתם לפרטי פרטים, אך להפיץ מכשירים מצילי חיים לחירשים בישראל זו משימה בלתי אפשרית? יכולת טכנולוגית יש, אך סדר העדיפויות השתבש. הגיע הזמן שהדיוק הכירורגי והתעוזה המבצעית יופנו גם פנימה, כדי שאף אדם חירש לא יצטרך לחכות שבתו תמשוך בשרוולו כדי להבין שחייו בסכנה.
אף מבצע צבאי לא יוכל לכסות על השבר המוסרי הזה. כאם לשלוש בנות, תפקידי הוא להגן עליהן ולספק להן ביטחון. במקום זאת, המדינה יצרה מציאות אבסורדית שבה בנותיי הן אלו שצריכות לעמוד על המשמר עבורי. התלות הזו אינה רק כשל ביטחוני – היא פגיעה אנושה בתחושת המסוגלות ההורית שלי.
נגישות אינה פריבילגיה. היא היכולת הבסיסית של אדם עם מוגבלות לתפקד באופן עצמאי. כשמדינת ישראל אינה מספקת לי התרעה בזמן אמת, היא גוזלת ממני את הזכות הבסיסית ביותר להיות זו ששומרת על ילדיי.
אפליקציית פיקוד העורף אינה מעניקה כיסוי מלא. בשעות הלילה, במקלחת או במהלך השבת – כשהסלולרי אינו בהישג יד – אני נותרת ללא מענה. איזה פתרון מציע פיקוד העורף למצבים שבהם האזרח אינו צמוד למכשיר?
במבצע "עם כלביא", אדם חירש ישן במיטתו כשלפתע פיצוץ אדיר הרעיד את ביתו. הוא כמעט שילם בחייו רק משום שלא שמע את האזעקה. האחריות לכך שאדם יתעורר בזמן לסכנה מוטלת על המדינה.
אנחנו לא מבקשים ניסים. אנחנו דורשים פתרון מיידי למצבים שבהם אנחנו חשופים לסכנה. התשובה שמסרה המדינה לבג"ץ – פריסה רק לקראת סוף 2026 – היא לא פחות מהימור מסוכן על חיי אדם בעיצומה של מלחמה.
מדינת ישראל הוכיחה שהיא מסוגלת להגיע לכל נקודה במזרח התיכון בתוך שניות. הגיע הזמן שתצליח להגיע גם לסלון של האזרח החירש בתל אביב, בחיפה או בקריית שמונה. דרישת הנגישות כאן אינה עניין טכני או פרוצדורלי. היא ציווי מוסרי מציל חיים. עכשיו, לא בעוד שנתיים.
