תלמידי ישראל כבר הפכו למנוסים במיוחד בלמידה מרחוק מאז שהשיטה נכנסה לחיינו בעקבות מגפת הקורונה לפני שש שנים. מאז, היו סבבי לחימה בעזה, מלחמת 7 באוקטובר וסבבים מול איראן. אבל האם תלמידי החינוך המיוחד מסוגלים ללמוד מרחוק?
שוחחנו על כך עם ד"ר מירב צהר רוזן, ראש החוג והתוכנית חינוך מיוחד במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ועם ד"ר איריס ברנט, פסיכולוגית התפתחותית, מרצה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ומנהלת מכון ברנט לטיפול פסיכולוגי ומשפחתי, שגם הכינה מדריך המסביר כיצד לתווך לילדים את החזרה לעבודה כאשר הם נשארים בבית.
כשמדברים על חינוך מיוחד, ישנו טווח מאוד רחב של אוכלוסייה. לפי ד"ר צהר רוזן, באוכלוסיות מורכבות, לא-ורבליות או עם מוגבלות שכלית בינונית או קשה, או עם אוטיזם קשה, רואים מורכבות גדולה מבחינת תקשורת, העברת מסרים וצורך להיות ליד התלמיד ולתווך לו את התקשורת הוורבלית. היא מציינת כי עושים את זה בדרכים ספציפיות מאוד ומצומצמות. הדברים שם ממוקדים והתלמידים זקוקים לתמיכה מהסביבה.
"במחקר שעשיתי עם הצוות מהתוכנית לחינוך מיוחד, ד"ר הופנברטל, ד"ר לוצאטו וד"ר צביון בזמן הקורונה, ראינו שהקושי הטכנולוגי בלט מאוד וכן הקושי במתן מענה למאפייניהם הייחודיים של תלמידים עם הפרעת למידה ספציפית. היום אנחנו כבר מנוסים, אבל עדיין ישנן מורכבויות לתלמידים עם צרכים מיוחדים שבאות לידי ביטוי בזום", מסבירה ד"ר צהר רוזן לשווים.
זה מתחיל דווקא בהיבט הרגשי, לדבריה. "כל התלמידים זקוקים לתמיכה רגשית שקשה יותר לתת בזום: מגע פיזי, התמודדות במצבי לחץ, חרדה, התנגדויות ללמידה בזום. קשה לתת את המענה האישי שאפשר לתת בכיתה וכדומה", היא ציינה.
"גם ההיבטים ההתנהגותיים מורכבים: התמודדות עם הפרעות או חוסר שיתוף פעולה", אמרה ד"ר צהר רוזן. "במרבית הכיתות של ילדים עם צרכים מיוחדים יש גם שונות אקדמית שצריכה מענה. ישנו גם קושי בהתארגנות ללמידה – הוצאת ציוד, למשל, שהמורה או הצוות לא יכולים לסייע".
עוד הסבירה ד"ר צהר רוזן: "נושא החשיבה הקונקרטית גם מציב קושי – אנחנו זקוקים להרבה אמצעי המחשה שאין בזום (כגון החזקת החפץ ביד). התיווך שלנו נדרש להיות ממוקד מאוד ומדויק כי המסרים בזום עוברים בצורה אחרת".
קשיי קשב וריכוז הם אתגר בפני עצמו, היא סיפרה. "המפגש הלא-פיזי מאוד מקשה על הקשב והריכוז. הרבה יותר קל לתלמיד ללכת לאיבוד והרבה יותר קשה לי כמורה להחזיר אותו. גם אין את מגוון המרחבים שקיימים בכיתה", לדבריה.
מבחינת ההורים, ישנם כאלה שעוזרים למהלך השיעור, וישנם כאלה שמפריעים לו. "בקרב התלמידים הצעירים יותר, אנחנו תלויים כאן מאוד בהורים", אומרת ד"ר צהר רוזן. "יש גם את הבינה המלאכותית שיכולה לסייע. אנחנו מבינים שהלמידה צריכה להיות במנות קטנות ויותר חווייתית".
על אף כל הקשיים הללו, עדיין מצליחים להתקדם, לפי ד"ר צהר רוזן, בזכות העובדה שיש כבר את מרבית הידע הנדרש. עם הזמן גם פחתו הקשיים הטכנולוגיים וכך התפנה מקום להתמודדות עם הפדגוגיה בלמידה יצירתית ומגוונת בשילוב משחקים וסרטונים.
וישנם גם יתרונות ללמידה מרחוק: התלמידים זוכים לראות את הדמות המוכרת ואת החברים, ומעבר לסדר יום ומסגרת, הלמידה מרחוק מאפשרת לילדים מסוימים, אלה הפוחדים לדבר בכיתה, מרחב בטוח ומאפשר יותר שבו הם יכולים לבטא את עצמם.
"זה אמנם לא מגובה במחקר, אבל לדעתי עדיף סדר היום המקוון מאשר שום דבר. כשנותנים את המינון הנכון בצורה הנכונה, יש פחות תלונות וחוסר היענות מצד התלמידים. הם ירצו לבוא. האחריות היא עלינו כאנשי חינוך. יש הורים וגם תלמידים שאומרים שזה העוגן שלהם", היא סיכמה.
כך תתווכו לילדכם המיוחדים את החזרה לעבודה
לא מעט הורים היו מעדיפים להישאר עם הילדים, וחלקם אכן בוחרים לעשות זאת, כשהדבר מתאפשר. במקרים שבהם ההורים צריכים לחזור לעבודה, ד"ר איריס ברנט מסבירה כי חשוב תחילה לדאוג לסידור הבטוח והיציב ביותר עבור הילדים.
לתינוקות ופעוטות חשוב להיות עם מבוגר קרוב ומוכר. בגיל הגן אפשר לעיתים ליצור שיתוף פעולה בין הורים – למשל משמרות שבהן בכל פעם הורה אחד נמצא עם כמה ילדים.
מעבר לסידור עצמו, חשוב גם איך מתווכים לילדים את המצב:
לפעוטות ולילדים צעירים מאוד – חשוב להקפיד על פרידה ברורה ומסודרת. לא להיעלם בלי מילים, אלא לומר שלום, להסביר בקצרה ולהבטיח חזרה. גם אם הילד צעיר, הטקס הזה נותן תחושת יציבות.
לילדי גן – אפשר להסביר במילים פשוטות שההורים חוזרים לעבודה כדי לדאוג לבית ולמשפחה, ושבזמן הזה הילדים נמצאים במקום בטוח ושמור. כדאי גם לתכנן יחד משהו קטן שיעשו כשיחזרו – משחק, סיפור או זמן משותף.
לילדי בית ספר – אפשר כבר להסביר בצורה מפורטת יותר את המצב ואת השינויים בשגרה. ילדים בגיל הזה יכולים גם לקחת תפקיד קטן בבית, למשל לעזור לאח קטן או לדאוג לדבר מסוים. במקביל, כדאי לא לנסות עכשיו להשיג מטרות חינוכיות רבות מדי. זה לא הזמן להילחם על מסכים, אלא להתעניין במה שהם עושים ולעזור להם לחשוב איך להעביר את הזמן.
בסופו של דבר, מה שעוזר לילדים להתמודד עם מצבים לא יציבים הוא לא שליטה מלאה במציאות, אלא תחושה שיש מבוגרים שמבינים את המצב, מסבירים אותו ודואגים להם.
