ג'ייסון בארנס עמד על גג מטבח של מסעדה באטלנטה ועסק בניקוי פתחי אוורור, כששנאי התפוצץ במרחק מטרים ספורים ממנו. אלא שמאז הוא לקח את המוגבלות שלו צעד קדימה והפך למתופף.
"ברגע אחד עוד עמדתי שם", הוא משחזר. "ברגע הבא כבר הייתי על הקרקע, הגוף שלי פרכס והיה מכוסה כוויות". עד לאותו יום, המוזיקה הייתה מרכז חייו. אביו היה גיטריסט מוכר באוסטרליה וג'ייסון גדל בצפייה בו מנגן. בגיל 14 הוריו קנו לו מערכת תופים לחג המולד והוא התאהב בכלי מיד.
בגיל 22 הוא כבר ניגן בשתי להקות, אחת מנגנת מטאל ואחרת מנגנת רגאיי, והתכונן למבחני קבלה למכון למוזיקה של אטלנטה ואז הוא התחשמל.
הוא התעורר בבית החולים עם כוויות בדרגה רביעית בזרועו הימנית. לאחר ארבעה שבועות ביחידת הכוויות, הרופאים הציבו בפניו בחירה קשה: לנסות להציל את הזרוע בתהליך שיימשך שנים הכולל מספר רב של ניתוחים, או לקטוע אותה ולהשתחרר תוך שבוע. הוא בחר בקטיעה.
למרות שהרגיש בתוכו שזו ההחלטה הנכונה, המציאות החדשה הייתה קשה. הוא איבד את עבודתו וחזר לגור עם אימו. "ביליתי יום אחרי יום מול הטלוויזיה או במשחקי וידאו ביד אחת", הוא מספר. "חשבתי על כל הדברים שלא אוכל לעשות שוב: לנגן בגיטרה, בפסנתר, בתופים. אפילו עם פרוטזה סטנדרטית, היה לי קשה לדמיין את עצמי אוחז שוב במקל תיפוף".
לאחר כחודש, הוא הבין שאינו יכול להמשיך כך. הוא הוציא את התופים מעליית הגג, העמיד אותם במרפסת והצמיד מקל תיפוף לזרועו הקטועה באמצעות נייר דבק. "הנגינה הייתה כואבת להפליא, אבל עדיין הצלחתי לשמור על הגרוב. לראשונה מאז התאונה, משהו אצלי השתנה".
ג'ייסון החל לפתח פרוטזת תיפוף משלו. הדגם הראשון היה גולמי, פלסטיק שחובק מקל ותפס גומי. בהמשך, הוא חזר ללמוד במכון למוזיקה, שם הכיר פרופסור לטכנולוגיית מוזיקה מג'ורג'יה טק. יחד עם סטודנטים שבנו רובוטים מוזיקליים, הם החלו לפתח גרסה מתקדמת ורובוטית.
הפרוטזה הנוכחית שלו פועלת באמצעות אלקטרודות הקוראות את הפעילות החשמלית בשרירים. הפרוטזה כוללת שני מקלות. אחד נשלט על ידי השרירים שלו (הוא מחליט מתי להכות), והשני נשלט על ידי בינה מלאכותית שמקשיבה למה שהוא מנגן ומוסיפה מקצבים משלימים. זה הופך אותו לסוג של "סייבורג" מוזיקלי.
"כשחלק מהמהנדסים הציעו לצלם את היד הבריאה שלי בהילוך איטי כדי ללמוד את התנועה, הבנו איך לשחזר אותה באמצעות חיישנים ומנועים. עכשיו, כשאני רק חושב על להזיז את היד, השרירים מתכווצים והפרוטזה מגיבה", הוא מסביר.
כיום, 14 שנים לאחר התאונה, הטכנולוגיה מאפשרת לו להגיע למהירויות שמתופפים אחרים רק חולמים עליהן, עד 20 הקשות בשנייה. בשנת 2019 הוא קבע את שיא גינס למספר הקשות התופים הגבוה ביותר בדקה. "מבחינה טכנית זה השיא העולמי אי פעם, אבל זה הרגיש לי קצת מטעה. היה לי יתרון ברור עם המכונה".
אך השיא מעולם לא היה העיקר. כיום ג'ייסון מקדיש את זמנו להנגשת הטכנולוגיה דרך ארגון ללא כוונת רווח שהקים, צליל ללא גבולות (Limitless Sound) במטרה לעזור למוזיקאים אחרים עם מוגבלויות.
הוא נזכר בהתרגשות בהופעה גדולה במסגרת פסטיבל המוזיקה והטכנולוגיה Geek Picnic: "הייתי לחוץ מאוד, אבל אחרי המופע ניגשו אליי המון אנשים עם מוגבלויות ואמרו שמצאו השראה בביצוע שלי. באותו רגע הבנתי שזה הרבה יותר גדול ממני. זה לא רק על החיים שלי שחזרו למסלולם, אלא על להראות לאחרים שהם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים".
