ב-26 בפברואר, יומיים לפני פרוץ המלחמה באיראן, עלתה בתיאטרון החאן הצגה אורחת חדשה: "באלסדר". בהצגה, אהרון קמחי מגיע לגיל פרישה. שלושה ימים לפני שהוא פורש לפנסיה מגיע להחליף אותו הסטודנט ארי קדם שמתמודד עם הפרעות קשב.
ההצגה מתארת בצורה קצת מצחיקה וקצת עצובה את ההתנגשות בין אהרון המקובע והמסודר לארי היצירתי וחסר הגבולות. השחקן שגילם את ארי, גלעד שמולביץ, מתמודד עם הפרעות קשב בעצמו. בשיחה עם שווים, הוא מתאר את ההתמודדות שלו ואת ההחלטה להעלות את ההצגה למרות הכול.
בגיל תשע, גלעד אובחן עם הפרעות קשב וריכוז. "תמיד הייתי המופרע של בית הספר. בשלב מסוים, אמא שלי ביקשה מהמנהלת לא לדעת על כל פעם שטיפסתי על עץ או שהעיפו אותי מהכיתה", הוא נזכר. "יום אחד, בכיתה ג', מורה לקחה אותי להצטרף להצגת חנוכה של כיתה ו'. זה היה משהו טוב שעשיתי בבית הספר. מאז, שיחקתי בהצגות, במסיבות סיום, איפה שאפשר. המשחק הפך לגלגל ההצלה שלי".
מערכת היחסים של גלעד עם ריטלין לא הייתה קלה. "אני ממש זוכר את פעם הראשונה שלקחתי ריטלין. הייתי בפינה של רחוב, חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי: 'אני מרגיש שמישהו לקח לי את הצחוק'", מספר גלעד לשווים. "יש את השלב בסיפורים על גיבורי על שאומרים להם שהם צריכים לוותר על כוח העל שלהם בשביל להציל את העלמה. כך בדיוק הרגשתי. הרגשתי שמישהו לוקח לי את כוח העל שלי: היצירתיות והצחוק. בבית הספר הייתי זומבי. זה היה הזומבי שכולם חיכו לו".
בסופו של דבר, גלעד סיים בגרות בממוצע 106 עם חמש יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה. הוא התגייס לגולני והוא עושה שירות מילואים. יש לו תואר ראשון בחינוך מיוחד במורשת יעקב, כיום מכללת אורות ישראל. בנוסף, הוא למד בבית הספר בית צבי מיתר, בית ספר למשחק לגברים, כיום בית ספר קורן לקולנוע יהודי. הוא למד שם שנתיים משחק ושנה קולנוע.
גלעד, בן 33, התחתן לפני תשע שנים, אב לארבעה ומתגורר ביישוב אבני חפץ שבשומרון. "הייתי צריך להגיש עבודה סמינריונית. הבנתי שאם אבקש דחייה, אקבל. שלושה ימים לפני ההגשה, התחלתי לכתוב את העבודה. רק ישבתי וכתבתי. אשתי התחילה לקרוא. לקח לה שעתיים לכתוב הערות רק על העמוד הראשון. היו שישים עמודים. בסופו של דבר קיבלתי ציון 87", הוא סיפר.
גלעד הוא שחקן עצמאי. "נשים שיצאתי איתן פסלו אותי על זה. אמא של בחורה שיצאתי איתה אמרה לי: 'הוא שחקן. אז לא תדעי מתי הוא משקר לך ומתי לא'", הוא אומר בחיוך.
בדרך כלל, מגיעים לגלעד מפה לאוזן. מישהו שומע על שחקן ממש טוב ויוצר איתו קשר. הוא מעיד שהוא "ממש בררן בטקסטים שהוא בוחר". את ההצגה "באלסדר" הוא החליט להעלות מכיוון שיש לו סיפור לספר.
"בדרך כלל, בהצגות על הפרעות קשב, מדברים על אבא ובן עם הפרעות קשב, או בני זוג. אני רציתי לדבר על הקהילה. איך הפרעת קשב משפיעה על כולנו? רציתי שאנשים יבינו יותר טוב. אבל, מעבר לשיקולים האלו, היה גם שיקול מקצועי. ההצגה הזו היא רמה מעל ההצגות ששיחקתי בהן עד אז. רציתי להתקדם. אבל לא רציתי לשבת בבית ולחכות שיציעו לי לשחק בהצגה כזאת או אחרת. רציתי להעלות אותה בעצמי", הוא אומר.
גם גלעד התמודד עם אירועי 7 באוקטובר. "הוקפצתי להר דב. אחר כך נלחמתי בלבנון. לקח יותר זמן לכתוב את ההצגה בעקבות המילואים", הוא משחזר. "הצעתי למיכאל, המורה שלי למשחק, לשחק את אהרון. דיברנו בינואר 2025 וההצגה עלתה בפברואר 2026".
אבל, דווקא במילואים, התרחש אירוע ששינה את התמונה. "בכפר קילא, ירו טילים רק שלושים או ארבעים מטרים מאיתנו. יצאתי משם ואמרתי לעצמי: 'מישהו חייב לכתוב הצגה על שמי'. אבל מי יעשה את זה? הטקסט לא כתוב. זה לא יקרה. אמרתי: 'אני אכתוב הצגה על שמי'", הוא משתף.
את ההצגה כתב גלעד אלפסי. "אני צריך לתת לו הרבה קרדיט. הוא כתב בהשראת הסיפורים שלי. אבל ארי קדם, הסטודנט בהצגה, רואה הפרעות קשב אחרת ממני. אפשר לחשוב שאם לי יש הפרעות קשב ולו יש הפרעות קשב יהיה לי קל לשחק אותו. אבל זה ממש לא היה המצב. ארי למד כלכלה ומנהל עסקים, מקצועות שלכאורה לא מתאימים לאנשים עם הפרעות קשב. הוא חי בעולם בלי סדר ובלי גבולות. עשיתי חזרות בבית ואמרתי את המשפט שלו: 'אני שונא זוגיות'. אשתי שמעה את זה. כל פעם, גלעד אלפסי היה צריך להגיד לי: 'זה לא אתה, זה הוא', הוא אומר.
התגובות להצגת הבכורה היו נלהבות. "אנשים זיהו את עצמם. אחד אמר לי: 'עכשיו אני מבין את אשתי יותר טוב'", הדגיש גלעד.
השאיפה של גלעד היא להעלות את ההצגה ביישובים ברחבי הארץ. "אני רוצה להתחיל להעלות אותה מהדרום, מהפריפריה. הציעו לי להעלות אותה בבתי ספר. זה נושא בפני עצמו", הוא מספר.
לגלעד חשוב להודות מעומק הלב לגלעד אלפסי, מיכאל וייגל וניצן בן פזי שהייתה אחראית על התפאורה המושקעת. להזמנת ההצגה, מוזמנים ליצור קשר עם גלעד במייל: giladsih7@gmail.com
