במשך מאות שנים, מחלות נפש ומחלות פיזיות נתפסו כשתי קטגוריות נפרדות, שלכל אחת מהן תחום מחקר משלה, רופאים משלה ותפריט טיפולים משלה.
מחקר חדש מאוניברסיטת בולדר, קולורדו, מטיל ספק בדיכוטומיה רבת השנים הזו ומראה כי אותם מקטעי DNA העומדים בבסיס הפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון, פוסט-טראומה (PTSD) והפרעת קשב וריכוז (ADHD) קשורים גם לסיכון למגוון רחב של מחלות פיזיות.
המחקר, שכלל כמעט שני מיליון אנשים ופורסם בכתב העתNature Communications , שופך אור על התדירות שבה מחלות פסיכיאטריות ופיזיות מופיעות יחד ועל הסיבה לכך. לדברי החוקרים, הוא עשוי לסלול את הדרך לפיתוח טיפולים חדשים שיתמודדו עם שתיהן יחד.
"הממצא המפתיע כאן אינו שמחלות פסיכיאטריות ומחלות רפואיות קשורות זו לזו, אלא עד כמה הן קשורות", אמר המחבר הבכיר אנדרו גרוצינגר, פרופסור לפסיכולוגיה ולמדעי המוח. "ברמה הגנטית מצאנו חפיפה כה גדולה, עד שהן למעשה אינן שתי קבוצות שונות של מחלות כלל."
מחקר קודם של גרוצינגר הראה כי אנשים עם הפרעה פסיכיאטרית אחת סובלים לעיתים קרובות ממספר הפרעות (41% עומדים בקריטריונים לארבע או יותר), ככל הנראה בשל גורמים גנטיים משותפים. גם מחלות פיזיות נוטות להופיע בקבוצות, כאשר 38% מאוכלוסיית העולם סובלים משתי מחלות כרוניות או יותר.
רק לאחרונה החלו מדענים לבחון עד כמה מחלות פיזיות ופסיכיאטריות חופפות. מחקר עדכני שבחן רשומות רפואיות של אזרחי דנמרק מצא כי קיום הפרעה נפשית מעלה את הסיכון למחלה פיזית ב-37%, כאשר חלק מההפרעות הפסיכיאטריות מגדילות את הסיכון למחלות פיזיות מסוימות בכמעט 400%. מחקרים מראים כי אנשים עם דיכאון נמצאים בסיכון גבוה פי 1.5 לפתח מחלות לב בהשוואה לאנשים ללא דיכאון.
"בקליניקה, נדיר לראות אדם שנכנס עם בעיה אחת בלבד", אמר המחבר הראשי ג'רמי לורנס, דוקטורנט בפסיכולוגיה קלינית. "אם נבין טוב יותר את התקשורת ההדדית בין הבעיות האלה, נוכל לעזור טוב יותר למטופל".
כדי לקבוע עד כמה שילובים אלו נפוצים, ניתחו החוקרים חומר גנטי ומידע רפואי של 1.9 מיליון אנשים. הם בדקו אילו מקטעי DNA קשורים ל-73 תוצאות פיזיות בשמונה תחומים רפואיים (נוירולוגי, נשימתי, מחזור הדם, עיכול, אנדוקריני/מטבולי, אורו-גניטלי, שריר-שלד וסרטן). לאחר מכן עשו זאת עבור 13 הפרעות פסיכיאטריות בחמש קטגוריות (כפייתיות, פסיכוטיות/חשיבה, נוירו-התפתחותיות, פנימיות והפרעות הקשורות בשימוש בסמים).
כאשר השוו בין מחלות פיזיות לנפשיות, גורמי הסיכון הגנטיים חפפו ב-42% מהמקרים. "מצאנו כי ברמה הגנטית, הסיכון המשותף בין מחלות פסיכיאטריות למחלות רפואיות שאינן פסיכיאטריות הוא נרחב ומשמעותי", אמר לורנס.
הפרעות נוירו-התפתחותיות, כמוADHD , היו בעלות הסבירות הגבוהה ביותר להיות קשורות למחלות פיזיות. במקרה שלADHD , נמצא כי מבחינה גנטית יש להפרעה יותר מן המשותף עם מחלות פיזיות מאשר עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות.
גם בדיכאון מג'ורי, בפוסט-טראומה ובהפרעות הקשורות בשימוש בסמים נצפו רמות גבוהות של סיכון משותף עם מחלות פיזיות. לעומת זאת, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ותסמונת טורט כמעט שלא היו קשורות למחלות פיזיות, ואף נראו כבעלות השפעה מגנה מסוימת בכל הנוגע להפרעות במערכת העיכול.
חלק מהמחלות נטו להופיע יחד באופן ספציפי. למשל, סכיזופרניה נטתה להופיע יחד עם בעיות במערכת העיכול, הפרעה דו-קוטבית עם הפרעות במערכת האורו-גניטלית ובעיות שינה, דיכאון וחרדה עם מחלות לב וכלי דם.
לורנס ציין כי מחלה נפשית, כמו דיכאון, יכולה להוביל לתזונה לקויה או לאורח חיים בלתי פעיל – שמובילות לבריאות פיזית ירודה. במקרים אחרים, כמו אבחנת סרטן, מחלה פיזית עשויה להעלות את הסיכון להתפתחות מחלות נפש כמו דיכאון. בחלק מהמקרים, מקטע DNA משותף עשוי להעלות באופן בלתי תלוי את הסיכון הן למחלה פיזית והן למחלה נפשית.
לורנס מדמיין עתיד שבו ניתן יהיה לפתח טיפולים שיתייחסו בו-זמנית גם לבריאות הפיזית וגם לנפשית. הוא ציין כדוגמה תרופות כמו אוזמפיק וויגובי שפותחו במקור לטיפול בסוכרת, לאחר מכן נרשמו לירידה במשקל, וכעת מראים פוטנציאל גם בטיפול בהפרעות הקשורות בשימוש בסמים – כדוגמה לכך שתרופות למחלות פיזיות נכנסות לתחום בריאות הנפש.
הגנטיקה עשויה לשמש גם לניבוי אילו שילובי מחלות, על פני הספקטרום הנפשי והפיזי, אדם עשוי לפתח – וכך לאפשר התערבות מוקדמת.
לעת עתה, המחקר מראה כי טיפול במחלות נפש יכול לתרום רבות לשיפור הבריאות הכללית, אמר גרוצינגר. הוא גם עשוי לסייע לשבור את המחיצות בין פסיכולוגיה לרפואה כללית.
"ניתן לבקש מאדם לירוק למבחנה או למדוד לחץ דם כדי לאבחן מחלה פיזית, אך במובנים רבים אין לנו מקבילה לכך עבור הפרעות פסיכיאטריות, ולכן יש שראו בהן מופשטות ופחות מוחשיות", אמר גרוצינגר. "הפרעות פסיכיאטריות הן אמיתיות בדיוק כמו כל מחלה רפואית. הממצאים שלנו מסייעים לחזק את הטענה הזו."
