ליאור יגן, בן 25, יוצא לדרך חדשה ומאתגרת. ליאור המתמודד עם שיתוק מוחין עובר לראשונה לדיור עצמאי בקהילה ומספר בגילוי לב בשיחה עם שווים על הדרך שעבר.
בגיל שמונה הוא יצא מהבית ועבר להוסטל והוא נעזר בכיסא גלגלים. "אני תלוי באנשים בפעולות בסיסיות כמו הלבשה וחימום אוכל", הוא מבהיר. יש לו לא מעט חברים, אחד מהם הוא אדם בשם אלי בביוב. "אני ואלי בנינו קירות של תמיכה. הוא תמך בי לאורך כל הדרך עד שנפטר".
נקודת אור נוספת של ליאור הייתה בית ספר אילנות. שם, היו לו חברים. צוות בית הספר ניסה לסייע לו למצות את הפוטנציאל שלו. "הם הבינו שאני ובגרויות זה לא הולך ביחד. אז אפשרו לי להגיע לקבוצות חברתיות וטיפוליות במסגרת תוכנית תל"ם, חשיבה מחוץ לקופסא. זו תוכנית שמלמדת אנשים שסיימו בית ספר קישורי חיים", הוא אומר.
ליאור עשה שירות לאומי בסניף הירושלמי של עמותת בית הגלגלים בתור עוזר מנהלת. "הייתי הראשון שעשה שם שירות לאומי. המנהלת הייתה מקסימה. התפקיד שלי היה בעצם לטפל בכל הדברים מסביב. עזרתי עם כל הלוגיסטיקה. העברתי הסברות דרך פרויקט שקשור לאוכל. אירחנו צוותים וארגונים לארוחות אצלנו באבן ספיר. היינו מדברים עם המשתתפים. עשיתי שם שירות לאומי במשך שנתיים עם עוד בת שירות", הוא מספר.
בשנת 2020, נרשם ליאור לתוכנית "להיות סטודנט" במכללת דוד ילין. "בתוכנית הזו, למדתי קורסים כהכנה לתואר. היא הייתה מאד משמעותית עבורי", הוא אומר. לאחר מכן, הוא ניסה ללמוד לתואר בחינוך מיוחד. אך הוא הבין שזה לא מתאים לו וויתר. "גם כשהחלטתי לוותר, היה לאנשים במכללת דוד ילין חשוב להבין למה. הם באמת עשו הכול בשבילי", הוא משתף.
ליאור נשלח לאבחון על ידי הביטוח הלאומי, שם הוא גילה גם שהוא לקוי ראייה. "היה לי מוזר לגלות מוגבלות נוספת. שלחו אותי ללמוד במגדל אור. שם, הצוות היה מקסים. קיבלתי המון כלים חדשים", הוא מספר. באמצעות הכלים החדשים שקיבל, הוא למד קורס מזכירות רפואית. כעת, הוא עובד בשוק החופשי כמזכיר רפואי בבריכת ירושלים, במרפאה של מכבי ומאוחדת.
בינתיים, ליאור עבר להתגורר בהוסטל אחר. שם, שום דבר לא היה ורוד. "היו לילות שישנתי ברחוב. היה קשה לישון ברחוב עם כיסא גלגלים. אבל מסתדרים. יש המון אנשים טובים באמצע הדרך. אנשים רצו להיות איתי ולעזור לי במה שאפשר. כשאתה על כיסא גלגלים, אתה אוטומטית מקבל כסף, כאילו שאתה קבצן נדבות", הוא אומר בכאב.
ליאור קיבל את ההחלטה לעבור לדיור עצמאי בקהילה. "הבנתי שלא אוכל לקבל את החיים שאני רוצה אם אמשיך לגור בהוסטל. יש לי שם חבר אחד. יש לי גם בן זוג שגר רחוק. רציתי להתקרב אליו. בן זוגי משך אותי קדימה ועזר לי לקבל את ההחלטה", הוא מסביר.
את הדירה מצא ליאור במאצעות מתווך, כאחד האדם. הוא בחר את הדירה שבה יגור בהתאם לקריטריונים שלו. הוא עבר את השלב שמלחיץ שוכרים רבים: לחתום על חוזה שכירות ראשון.
לליאור חשוב לשבח את עמותת קו לחיים שמלווה אותו בתהליך היציאה לחיים עצמאיים. "הפסיכולוגית של העמותה לקחה את זה בתור פרויקט שלה. הם תומכים בי עד כמה שאפשר. הם אפילו נתנו בשבילי צ'ק ערבות על הדירה השכורה", הוא מסביר בחיוך.
המעבר מלחיץ ומרגש את ליאור. "אני ממש רוצה שהמעבר הזה יצליח. זו המשאלה שלי כרגע. אני ממש רוצה לחיות חיים עצמאיים. כרגע, אין לי מדריך בדירה. אולי, בעתיד, יהיה", הוא אומר.
לליאור יש שותף לדירה. השותף מתגורר בדירה בחינם ובתמורה מסייע לו במה שהוא צריך. את השותף, לעומת הצוותים במסגרות, ליאור בחר בעצמו. "זה היה לי טוב. הרגשתי שאני בוחר מי יגור איתי. אני בוחר עם מי להיות. אני בוחר אדם שיהיה לי כיף איתו. זה לא כמו פעם", הוא משתף בהתרגשות.
לקראת סיום, חשוב לליאור להעביר לכם מסר: "בסופו של דבר, התמודדתי מול הרשויות לבד מגיל מאד צעיר. מצאתי את עצמי מתמודד עם הרבה בירוקרטיה. יש דברים שאני מנסה להשיג ולוקח לי הרבה זמן. הכי חשוב לדעת להילחם".
