דקל בורובסקי הוא נכה צה"ל פוסט טראומטי. הוא עוסק שנים רבות בתחום הקיימות ובזמן האחרון, הוא התחיל להדריך סיורים מאוד מיוחדים: סיורים בעמק חפר שמערבים גם טבע וגם פינות של מורשת וזיכרון.
דקל היה מורה לחינוך גופני עם התמחות בשיקום ילדים נכים, נשוי ואב לשניים. כשאשתו הייתה בהריון השלישי, הוא גויס למילואים כחובש במלחמת לבנון השנייה ושם גילה על מוגבלותו. "במהלך המלחמה אובחנתי עם פרקינסון", סיפר בורובסקי בריאיון מיוחד לשווים לרגל יום הזיכרון. "לקח זמן עד שבסוף הבנתי שהסימפטומים של הפרקינסון מגיעים מפוסט טראומה".
דקל מצא את עצמו במלחמה נוספת – מול משרד הביטחון – כדי לקבל הכרה, מלחמה שערכה עשור שלם. "אני נמצא בקבוצות של פוסט טראומטיים. אני רואה אנשים בתחילת המסע. לצערי, שילמתי לעורך דין הרבה מאוד כסף. בסופו של דבר, מי שעזר לי היה סטודנט למשפטים שהסכים לעשות את זה בהתנדבות", הוא מספר.
"זה יוצר המון תסכול ומרמור. איזה בן אדם רוצה להגיד על עצמו שמשהו לא בסדר אצלו נפשית ורגשית?", הוא המשיך להסביר. "אם לא הייתי מקבל את ההכרה ממשרד הביטחון, מאוד יכול להיות שגם אני הייתי עד היום מתוסכל וממורמר".
הטבע עבורו הוא גלגל הצלה. כמה פעמים ביום הוא יוצא להליכות או לרכיבה על אופניים בטבע. "אנשים משלמים הרבה כסף בשביל יוגה ומדיטציה. הדבר האמיתי הוא לצאת לטבע וזה בחינם. אני תמיד אומר שהטבע הוא התרופה שלי".
דקל היה במצב קשה מאוד לפני שהפסיק לעבוד, גם פיזית וגם נפשית. "התרופות התחילו להשפיע עליי. הייתי עוצם עיניים. זה הקשה עליי לתקשר עם אנשים, כולל תלמידים. הקול שלי היה מאוד חלש. אחרי שהפסקתי לעבוד, החלטתי להתנדב. החלטתי שאני חייב לעשות עם עצמי משהו", הוא מספר.
אחרי שפרש, המצב של דקל השתפר מאוד. הוא מתנדב בארגונים שקשורים באיכות הסביבה כגון נאמני נחל אלכסנדר וארגון מעבר בטוח לחיות הבר. קצת לפני שהחל מבצע שאגת הארי, התחיל דקל להעביר סיורים שמשלבים גם טבע וגם אתרי מורשת.
"אני גר בבת חפר. אני משתתף בהרבה נטיעות עם משפחות שכולות. חשוב להם לטעת עץ כסימן לחיים חדשים", הוא מציין. "באזור עמק חפר, יש הרבה פינות זיכרון. יש חורשה שקוראים לה 'חורשת נוף ילדות'. יש בה עשרים או שלושים עצים שנטעו לזכר הנופלים במלחמת חרבות ברזל. ליד כל עץ מונח סלע מאוד יפה. על כל סלע, כתוב ברקוד שמוביל לעמוד שמספר את סיפור חייו של החייל שנפל. חשוב לי שכמה שיותר אנשים יכירו את פינות הזיכרון".
את האהבה לטבע הנחיל דקל לילדיו. "הבן הצעיר שלי עושה שנת שירות בשומר החדש. הוא מתנדב לעזור לחקלאים. גם הבן הגדול שלי עשה שנת שירות. כיום, הוא לוחם בצבא בשירות קבע. כשהם חוזרים בימי שישי בצהריים, הם הולכים לטבע. או להליכה, או לעגלת קפה שנמצאת באיזה מושב. זה לא כמו לגדל ילדים בעיר", הוא אומר בחיוך.
דקל שואף להפוך את העולם לטוב ונקי יותר. הוא שואף לעשות כמיטב יכולתו עבור הטבע שהוא כל כך אוהב ולא שוכח להודות לאנשים החשובים לו: "את כל זה לא הייתי יכול לעשות בלי התמיכה של אשתי. סביר להניח שבלעדיה, הפוסט טראומה שלי הייתה הרבה יותר חמורה".
להזמנת סיור, ניתן ליצור קשר עם דקל במייל: Bdekel14@gmail.com
