בית משפט השלום בצפת פסק לפני כשבוע כי אתר החרמון יפצה אדם עם מוגבלות שביקר באתר ב-17,000 שקלים לאחר שנמנעה ממנו הזכות החוקית לפטור מתור ואף הושפל לעיני קהל.
השופטת עביר גבריס הדגישה בפסק הדין כי "המפלה את האדם עם המוגבלות פוגע גם בליבת האנושיות והמוסריות" וחייבה את החברה גם להדריך את עובדיה בנושא נגישות.
פסק הדין מציב מסר ברור למפעילי שירותים ציבוריים: הנגשה אינה מסתכמת בתשתיות אלא בראש ובראשונה בהתנהלות אנושית ובהכרת החוק. במקרה זה, נקבע כי אתר החרמון הפר את חובותיו כשעובד במקום מנע ממבקר לממש זכות בסיסית, למרות שהציג תעודת נכה בתוקף.
האירוע התרחש בפברואר 2022, בעיצומה של עונת השלג. המבקר הגיע עם משפחתו לאתר כשהוא מחזיק בתעודת נכה של משרד הביטחון הכוללת זכאות מפורשת לפטור מתור. לאחר שקיבל הנחיה לפנות למסלול היציאה מהרכבל כדי לממש את ההטבה, נתקל לדבריו בסירוב בוטה מצד סדרן במקום.
בשלב זה, כך לפי גרסתו שהתקבלה בבית המשפט, המצב התדרדר לעימות פומבי ומשפיל. בעדותו תיאר כי "הוא לא רצה אפילו להסתכל, יש לי תעודה ביד והוא פשוט היה באנטי מהתחלה". למרות ניסיונותיו להציג את הזכאות, גם לאחר שהציג את התעודה לא קיבל פטור מהתור ולטענתו, הסדרן המשיך למנוע ממנו מעבר ונאלץ לוותר על זכותו. "רק לאחר שחיכיתי בתור – נכנסתי", העיד.
עוד נטען כי הסדרן אף הטיח בו אמירות פוגעניות כגון "אתה לא נראה נכה" ו-"תזמין משטרה מצידי".
לטענתו, הדברים נאמרו לעיני קהל רב, תוך פגיעה בכבודו. "אנשים היו מסביבי מלא, התביישתי", סיפר והוסיף כי נאלץ לחשוף את מצבו הבריאותי בפומבי: "נאלצתי להשמיע בקול את עצם היותי אדם מוגבל ולנופף בתעודה".
מנגד, הנהלת אתר החרמון טענה כי המבקר דווקא סירב בתחילה להציג תעודה והתנהג באלימות מילולית. עם זאת, בית המשפט דחה את הגרסה, בין היתר משום שהעד המרכזי, הסדרן עצמו, לא הובא לעדות.
השופטת מתחה ביקורת על כך וציינה כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי בעל הדין חושש מעדותו". לעומת זאת, עדותו של המבקר התקבלה במלואה, כשנקבע כי "עדותו הייתה עקבית, ברורה, החלטית ולא נסתרה". בהתאם לכך נקבע כי למרות הצגת תעודת נכה, "נמנעה ממנו הזכות לקבלת שירות בלא המתנה בתור", בניגוד לחוק.
פסק הדין לא הסתפק באירוע הספציפי, אלא חשף כשל מערכתי. במהלך הדיון הודה מנכ"ל החברה המפעילה את האתר כי אין הדרכה מסודרת לעובדים בנושא נגישות ואף הוסיף כי אין מסמך הנחיות לעובדים לאחר שהעיד כי ההדרכה ניתנת לעובדים באופן לא פורמלי. במהלך הדיון עלה כי לא הוצגו ראיות לקיומה של הכשרה מסודרת או נהלים כתובים בנושא נגישות.
בית המשפט קבע כי מדובר בהפרה של החובה החוקית ליידע ולהכשיר עובדים וציין כי הנתבעת "לא הציגה כל ראייה להוכחת הדרכה".
למרות שהתביעה הוגשה על סך 100 אלף ש"ח, בית המשפט פסק סכום נמוך יותר, בין היתר משום שהמבקר נכנס לבסוף לאתר ולא הוכח נזק רחב נוסף. עם זאת, הפיצוי נפסק ללא צורך בהוכחת נזק כחלק מהגישה הערכית של החוק.
בפסק הדין הודגש כי מדובר בשינוי תפיסתי: "העמדתו של כלי הפיצויים ללא הוכחת נזק מבטאת שינוי מגישה של רחמים לגישה של שוויון זכויות".
בסופו של דבר, הכרעת בית המשפט כללה שלושה רכיבים מרכזיים: פיצוי של 17,000 שקלים בתוספת ריבית, שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ש"ח והחזר אגרות בית משפט ולבסוף צו עשה המחייב את האתר להדריך את עובדיו בנושא נגישות.
פסק הדין מדגיש את חשיבות יישום זכויות נגישות בפועל ואת החובה לכבד תעודות נכות כקבוע בחוק. ניסיון להטיל ספק בזכאות של אדם או למנוע ממנו שירות שוויוני, במיוחד על בסיס מראה חיצוני, אינו רק התנהלות פוגענית, אלא הפרת חוק שעשויה להוביל לחיוב בפיצוי כספי בהתאם לחוק.
