תתארו לכם שארבעה נכי צה"ל, כל אחד עם סיפורו, גונבים טנק. כך מתחיל הספר "טנק הנכים" שכתב רונן דוד. בשיחה עם שווים, מספר רונן על המניעים לכתוב את הספר, את הסיפור האישי שלו, ועל שאיפותיו לעתיד.
רונן, בן 55, נולד בצפת ומתגורר בנהריה. הוא נשוי ואב לשתי בנות. בשנת 2000 הוא פיקד על שתי פלוגות במילואים וחווה התקף פסיכוטי. "דיברתי מלא שטויות ועשיתי גם שטויות", הוא סיפר בשיחה עם שווים. "לא ידעו מה זה. גם הרופא והחובש צחוק. שלחו אותי הביתה ואשתי לקחה אותי לבית החולים. לאחר סדרת בדיקות מקיפה, הפסיכיאטר קבע שחוויתי התקף פסיכוטי ואושפזתי בבית חולים פסיכיאטרי".
בסך הכל, רונן עבר ארבעה אשפוזים. האחרון שבהם היה בשנת 2010. החוויות לא היו פשוטות. "באשפוז השני שלי, קשרו אותי ללילה שלם. קראתי לעזרה, ואף אחד לא בא", הוא מספר.
אחרי האשפוז השני, רונן התגרש מאשתה הראשונה. את אשתו השנייה הוא הכיר כמה חודשים לאחר מכן. הוא סיפר לה על מצבו הנפשי והיא הגיבה בחמלה. גם ההורים שלה הגיבו בחמלה. "היא חזרה מהפגישה ואמרה לאמא שלה שעוד שנה נתחתן. אכן, בדיוק שנה אחרי שנפגשנו, ממש באותו תאריך, התחתנו", הוא מודה.
הדרך להכרה כנכה צה"ל לא הייתה פשוטה עבור רונן. "כל פעם, נתנו לי עוד עשרה אחוז נכות זמנית וקראו לי לבוא לוועדה בשנה הבאה. בוועדות, שאלו אותי שאלות משפילות כמו אם אני אוכל לבד ועושה צרכים לבד", הוא נזכר. "אחרי ארבע או חמש שנים, אמרתי שנמאס לי מהוועדות. קיבלתי 37% נכות. אלו כמובן לא האחוזים שהגיעו לי, אבל כבר לא היה לי כוח להתווכח איתם. רציתי הכרה. את הנפש שלי, הדבר שהכי יקר לי, נתתי למדינה", הוא מסביר.
לרונן תואר ראשון בהנדסת מכונות ותואר שני במנהל עסקים. הוא עבד במשרה מלאה לאורך השנים. בספרו, טנק הנכים, יש נכי צה"ל שעובדים וכאלו שלא. "כל אחד מתמודד אחרת. ההבדל בין נכה צה"ל שמצליח לנכה צה"ל שלא מצליח הוא הגישה האישית שלו. אם תבוא ותגיד: 'אני חולה, אני מסכן', זה יעבור בריאיונות העבודה ובכלל בחיים. אם תאמין בעצמך, תתקבל לעבודה", הוא מבהיר.
רונן פיתח את "השיטה הפלנטרית" לצמיחה ממשברים. על השיטה הוא מפרט בספרו השלישי "מחלת נפש, המדריך להתמודדות והחלמה". במדריך, מסביר רונן כיצד מתמודד נפש שלוקח אחריות על חייו יכול להגיע לחיים בריאים ומאוזנים.
טנק הנכים, ספרו הרביעי, נכתב בשביל לשנות את חוסר הצדק, שלטענתו נכי צה"ל חוו וממשיכים לחוות. "בכוונה לא כתבתי על נכים הירואים. כתבתי על אנשים שהפכו לנכים בין המלחמות. לי היה התקף פסיכיאטרי בשטחים, בפעילות ביטחון שוטף", הוא אומר.
במלחמת חרבות ברזל, לצערנו הרב, נוספו אנשים רבים למעגל של נכי צה"ל. "יש קמפיינים בטלוויזיה. יש הרבה יותר מודעות, אבל, כשתישכח המלחמה, אני רוצה לראות מה יקרה. לנכים לא מתייחסים יפה בין המלחמות", הוא טוען.
רונן מתכוון להמשיך לעבוד במשרה מלאה עד הפנסיה. אך חלומו הגדול הוא שמישהו יהפוך את "טנק הנכים" לסרט פעולה או סדרת טלוויזיה. "יש לי כבר שתי דמויות בטוחות. אחד קטוע יד ואחד עם פוסט טראומה", הוא מספר.
רונן סיכם במסר לנכי צה"ל שנכנסו למעגל במלחמה האחרונה. "תשיגו את מה שמגיע לכם בזכות ולא בחסד. לא לוותר. יהיו ימים קשים יותר שלא כולם יהיו סביבם ואז הם יתחרטו על כל מה שהם לא ביקשו. אפשר לחיות חיים טובים עם הנכות ולצד הנכות".
