לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר "Worthy" (שווה) מאת ג'יימי קרן לימה, שבנתה אימפריית קוסמטיקה ומכרה אותה במיליארדים. היא לא מדברת בספר על כסף. היא מדברת על ההבחנה הקריטית שבין ביטחון עצמי לערך עצמי.
לעוד טורים של שרון תורג'מן – לחצו כאן
כמי שמנגישה את עולם המשכנתאות והנדל"ן לאנשים עם מוגבלות, הבנתי שההבחנה הזו היא לא רק פסיכולוגיה – היא כלי הישרדות מול המערכת.
כדי להבין למה זה קריטי, צריך לעמוד על ההבדל בין המושגים. ביטחון עצמי הוא האמונה ביכולות שלי: "אני מסוגלת לעשות את זה". הוא נשען על ביצועים והצלחות ולכן כשהוא פוגש חסמים חיצוניים כמו חוסר נגישות, הוא עלול להתערער.
לעומתו, ערך עצמי הוא הידיעה שאני ראויה ללא קשר לביצועיי. ביטחון אומר: "אני יכולה לעשות", אך ערך עצמי אומר: "אני קיימת ולכן אני שווה".
זו הידיעה שאני ראויה מעצם היותי. אני חיה בעולם הזה וכשם שנולדתי לתוכו, אני ראויה לאהבה, להצלחה ולאושר. זה הבסיס לכל. ערך עצמי אינו מתערער בקלות, שכן הוא אינו זקוק לאישור חיצוני. כפי שג'יימי קרן לימה כותבת: "אינך הופך למה שאתה רוצה. אתה הופך למה שאתה מאמין שאתה ראוי לו".
ההבחנה הזו קריטית מול המערכת. כשאדם עם מוגבלות ניגש למוסד פיננסי שאינו נגיש, המערכת משדרת לו: "אתה לא חלק מהסטנדרט". אם אותו אדם נשען רק על ביטחון עצמי, הוא עלול להרגיש שהוא מחוץ למשחק. אבל כשהוא מגיע עם ערך עצמי איתן, הוא מבין שהתקלה היא לא בו אלא במערכת שלא הונגשה עבורו.
ניקח דוגמה אישית: אם אעלה לשיר על במה, אני יודעת שאזייף – פשוט כי אני לא שומעת את עצמי. מבחינת ביטחון עצמי, אני אכן לא זמרת. אך מבחינת ערך עצמי – אני ראויה להיות על הבמה הזו בדיוק כמו כל אדם אחר. הזיוף או הירידה בשמיעה אינם גורעים כהוא זה מהערך שלי כאדם.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא לימה עצמה, שבחרה להופיע בשידור חי ולהסיר את האיפור, תוך חשיפת מחלת העור שלה (רוזציאה). זהו מעשה של אותנטיות, כאומר: הערך שלי אינו תלוי במראה מושלם. דווקא החשיפה ולא ההסתרה היא ביטוי של ערך עצמי.
כאשר אנחנו מסתירים מחלת עור, מוגבלות או כל חלק אחר בעצמנו, אנחנו בעצם אומרים לעצמנו: "אם יראו את זה, הערך שלי ירד". אך בפועל, ההפך הוא הנכון. אותנטיות אינה מפחיתה ערך – היא ביטוי שלו.
הבחירה באותנטיות איננה קלה. היא דורשת אומץ, פגיעות ונכונות לעמוד מול העולם כפי שאנחנו באמת. אך דווקא הבחירה הזו היא עדות לעוצמה פנימית אמיתית. היא משחררת אותנו מהצורך להצטמצם ומאפשרת לנו לחיות מתוך אמת ולא מתוך פחד.
בעולם שבו הנגישות היא עדיין מאבק יומיומי, ההבחנה בין ביטחון עצמי לערך עצמי היא הכרח קיומי. היא מאפשרת לאדם עם מוגבלות לא רק להתמודד עם חסמים, אלא לשמור על חסינות פנימית שאינה תלויה בהם.
