"הבת שלי מפחדת ללכת לבית הספר. היא קמה כל בוקר בחרדה, בוכה, מתחננת שלא אשלח אותה לשם ואני נאלצת להילחם איתה כדי שתסכים ללכת למקום שהיא לא מרגישה בו בטוחה. זה שובר אותי כאמא", כך מתארת נויה (שם בדוי) אמה של ה', תלמידת כיתה ג' בכיתת תקשורת בבית ספר בפתח תקווה, את המציאות הקשה של בתה בשלוש השנים האחרונות.
לדבריה, ה', בת ה-9, המאובחנת על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, סובלת כבר מאז כיתה א' מהצקות, בריונות, אלימות פיזית ומילולית חוזרת מצד תלמידים בכיתה. "בכיתה א' זה התחיל מילד אחד שהיה פוגע בה ובהמשך זה כבר הפך לפגיעה פיזית של ממש", היא מספרת לשווים. "בכיתה ב' הייתה רגיעה, בעיקר בזכות המורות שהכירו את המצב וידעו למנוע ממנו להתקרב אליה. אבל השנה נוספו עוד שני ילדים והמצב החמיר".
לדברי האם, בתה היא ילדה ורבלית שמצליחה לשתף בדיוק במה שעובר עליה. "היא חוזרת הבתה ומספרת לי הכול – מי פגע בה, מה אמרו לה ואיך היא מרגישה. היא כל הזמן אומרת שהיא מפחדת ולא מרגישה בטוחה בבית הספר", היא אומרת.
האם מספרת כי לאורך שלוש שנים שבתה לומדת במסגרת, היא קיימה אינספור שיחות עם הצוות החינוכי – המורות, המחנכת, היועצת, מנהלת בית הספר ואנשי מקצוע נוספים. "שוחחתי כמעט כל ערב עם המורות. היו פגישות, שיחות וניסיונות לטפל. חשוב לי לומר כי הצוות באמת ניסה לעזור, אבל בפועל לא הצליח לפתור את הבעיה. השנה המצב פשוט יצא משליטה".
לדבריה, בכל בוקר בתה הייתה מסרבת לצאת לבית הספר. "היא ממש נלחמה על כך שהיא לא רוצה ללכת, היא סיפרה שהיא מפחדת ואני כל פעם מחדש הבטחתי לה שאדבר עם הצוות שישמרו עליה, שהיא תהיה מוגנת. עד ינואר היא הייתה הולכת רק בזכות ההבטחות שלי, אבל כשהייתה חוזרת הביתה היא הייתה מתוסכלת, עם התקפי זעם, חרדות ובמשך הלילה לא הייתה ישנה ברצף בגלל היום הקשה שעברה".
גם פורים, חג שבדרך כלל היה עבורה מקור לשמחה, הפך לנקודה של משבר. "כבר בסוף דצמבר היא אמרה לי שבפורים היא לא רוצה ללכת לבית הספר. זה חג שכל הילדים מצפים לו ורק אז הבנתי עד כמה המצב חמור", היא מספרת.
נויה לא שולחת את בתה לבית הספר מאז חודש ינואר. ב-22 בפברואר פנתה האם למנהלת אגף החינוך המיוחד בעיריית פתח תקווה בבקשה להעביר את בתה לבית ספר אחר.
"שלחתי שלושה מיילים, התקשרתי שוב ושוב", היא מספרת. "בפעם הראשונה אמרו שמחכים לתשובת בית הספר, בפעם השנייה אמרו שזה יעלה לוועדה, בפעם השלישית, ב-14 באפריל, נאמר לי שלא תהיה העברה ושהבת שלי מחויבת לחזור לבית הספר".
לדבריה, במהלך השיחה (הקלטה שמורה במערכת) אף נאמר לה על ידי אחת מעובדות העירייה: "איך האלימות החמירה אם ה' בכלל לא הולכת לבית הספר?", מספרת האם. "הייתי בהלם. הרי היא לא הולכת לבית הספר בגלל האלימות שהיא חווה, אז לשאול שאלה כזו זה לא להבין את חומרת המצב".
לטענתה, גם מנהלת בית הספר עצמה הודתה בפניה שאין בידי הצוות פתרון. "כבר בפברואר המנהלת אמרה לי במפורש: 'ניסינו הכול, אין לנו פתרונות קסם, נכשלנו בטיפול במקרה הזה'", טוענת האם.
"פתרון שחושב על המערכת ולא על הילדה"
לדבריה, אחת ההצעות שהועלו הייתה שה' תגיע לבית הספר לכמה שעות ביום בלבד ותשהה לבדה בכיתה עם תלמיד נוסף בכפוף להסכמת הוריו. בפועל, ההצעה הייתה להפריד את הילדה לגמרי ולבודד אותה בתוך המסגרת.
"הרי המטרה של ילדה על הרצף היא להיות חלק מהחברה, להיות בתקשורת עם ילדים, לא להיות מבודדת בכיתה עם עוד תלמיד אחד. זה פתרון שחושב על המערכת, לא על הילדה שלי", היא מאשימה.
האם מתארת תחושת אטימות קשה מצד המערכת. "מה שהכי כואב לי זה שלא נראה שלמישהו באמת אכפת. הילדה שלי בבית מינואר ובמקום להגן על הקורבן, הופכים אותו לאשם. אפילו אמרו לי אפילו שאין לי סמכות הורית כי אני לא מכריחה אותה לחזור לבית הספר. אבל איך אפשר להכריח ילדה לחזור למקום שהיא מפחדת ממנו?".
נויה מבקשת כעת דבר אחד בלבד – לאפשר לבתה התחלה חדשה. "יש בית ספר אחר, יש מקום בכיתה, ביררתי הכול. בתי ילדה חכמה, טובה ובתפקוד גבוה. אין שום סיבה שלא ייתנו לה הזדמנות להתחיל מחדש במקום בטוח. לא ייתכן שילדה בת 9 תפחד ללכת לבית הספר שלה ואנחנו נצטרך להתחנן שיצילו אותה".
בעיריית פתח תקווה מסרו בתגובה: "התלמידה לומדת בכיתת תקשורת בבית הספר מאז כיתה א'. הפנייה הראשונה של האם הגיעה בסוף פברואר השנה, עם בקשת מעבר לבית ספר ספציפי אחר שלא הייתה אפשרות עקב חוסר מקום. בית הספר הנוכחי נמצא בקשר רציף עם האם ופועל לאורך כל הדרך במגוון אמצעים להעניק לתלמידה טיפול מיטבי ולחזק את תחושת הביטחון שלה ושל אמה. מטעמי צנעת הפרט לא ניתן לפרט על הטיפול שניתן וכן על מורכבויות אחרות".
עוד נמסר מעיריית פתח תקווה כי "לאחר שהאם בחרה שלא לשלוח את התלמידה לבית הספר, נעשו ניסיונות חוזרים ליצור קשר ולתאם ביקורי בית, לצד שליחת משימות לבקשת האם – אך ללא שיתוף פעולה מצידה. גם לקראת פסח ובמהלך המלחמה נעשו ניסיונות נוספים לביקור שלא צלחו. במקביל, ננקטו צעדים משמעותיים בכיתה, בהם הפרדה פיזית, ליווי צמוד בהפסקות ובמעברים, חלוקת הכיתה לקבוצות קטנות והצמדת אנשי צוות. הכיתה מקבלת מעטפת מקצועית רחבה הכוללת פסיכולוגית, מנתחת התנהגות, צוות מסייע, טיפולים רגשיים, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק ופיתוח מיומנויות חברתיות. יחד עם צוות בית הספר נמשיך לתת את המענים הנדרשים חינוכיים ופדגוגים לטובת התלמידה".
ממשרד החינוך טרם התקבלה תגובה.
