ספר חדש שהופק על ידי עמותת נט"ל (נפגעי טראומה לאומית) מתאר את דרכי הטיפול היצירותיות שמצאו אנשי מערך בריאות הנפש בשביל לסייע לנפגעים מאז אירועי 7 באוקטובר.
הספר "קו של אור", שיצא לאור בחודש שעבר, נערך על ידי דוקטור תמר לביא ופרופסור רחל דקל. דוקטור תמר לביא היא פסיכולוגית חינוכית ומנהלת פיתוח ידע בעמותת נט"ל ופרופסור רחל דקל היא מייסדת מיזם "אדוות להחלמה", בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. כל פרק נכתב על ידי צוות ייעודי.
המתנדבים התגייסו לאייש את קווי הסיוע עוד לפני שהבנו את מלוא גודל האסון", מספרת ד"ר לביא בשיחה עם שווים. "אני גרה ליד גדרה וכששמעתי את האזעקות, הבנתי שקורה משהו בסדר גודל אחר. שאלתי איך אפשר לעזור", משתפת תמר.
בשבועות הראשונים, תמר ניסתה לסייע במה שיכלה. "נסעתי לפגוש מפונים מכפר עזה בקיבוץ שפיים. ראיתי כאוס", היא נזכרת. "היו שם אוהלי שבעה לצד ג'ימבורי, המון תרומות שהגיעו בתחילת המלחמה והופעות למפונים שניסו לפצות על מה שאבד. ניסו לארגן מסגרות לילדים מהר מאוד, אבל לקח זמן לארגן מסגרות יציבות", היא מספרת.
דוקטור נירית מורדיש-וולק, אחת הכותבות, היא דוקטור לעבודה סוציאלית מומחית בטיפול בטראומה ובת מושב נתיב העשרה שנפגע קשות ב-7 באוקטובר והם חוו את התופת. "התקשרתי לחברה שעובדת בעמותת נט"ל. היא ישר חיברה אותי לפרויקט מרחב נשימה. פרויקט משותף של עמותת עלם ועמותת נט"ל", מספרת נירית. "מדובר במרחב טיפול בלתי פורמלי שאליו מוזמנים נערים ונערות למפגש, שיח ושהייה. מרחב הנשימה פעל במלון שלושה לילות בשבוע במשך שנה וחצי עד שהקהילה עזבה את המלון".
נירית מחזיקה את הדואליות גם כתושבת העוטף ואמא וגם כעובדת סוציאלית. "זה גרם לי לשאול את עצמי מה אני? האם אני מומחית בטיפול בטראומה או אישה שעברה טראומה?", היא תהתה. "ידעתי מי אני כאשת מקצוע. אבל, אחרי אירוע כמו שבעה באוקטובר, את מפקפקת. הפרויקט הזה חיבר אותי למשאבים שלי. הוא חיבר אותי לכוחות שכבר ידעתי שיש בי כאשת מקצוע. הילדים שלי היו המצפן שלי. לא רציתי שיראו אותם רק בתור נוער מפונה שעבר טראומה. רציתי שיראו גם את הכוחות האדירים שלהם".
הכתיבה לא הייתה ברורה מאליה עבור תמר. "בשבועות הראשונים, אני ורחל נסענו להרבה מקומות. שתינו כותבות וחוקרות, אך רוב אנשי השטח לא כותבים. כששאלנו אותם אם הם מעוניינים לכתוב, אמרו לנו: 'אם אתן שואלות שאלה כזאת, אין לכם מושג באיזה מצב חירום אנחנו נמצאים'", אומרת תמר.
אך תמר ורחל לא ויתרו. כחצי שנה לאחר שהתחילה מלחמת חרבות ברזל, הן פרסמו קול קורא לכתיבת הצעות לפרקים לספר שעוסק במערך בריאות הנפש במלחמת חרבות ברזל. "חשבנו שנקבל כמה עשרות הצעות לפרקים לכל היותר וקיבלנו 150", מסבירה תמר. "ביקשנו מאחד עשר פרופסורים ומומחי תחום לסייע לנו במלאכת השיפוט".
עבור נירית, חוויית הכתיבה הייתה חיובית. "כשראיתי את הקול הקורא, היה לי ברור שאכתוב. גייסתי שלושה אנשי צוות שכתבו איתי. לכל אחד היה תפקיד. נפגשנו פעם בשבועיים לכתוב ביחד. חשוב לי מאוד להודות לשותפים שלי: יואב רוט, אוריה גרינולד ויוסף שחר קנטי", היא אומרת.
תמר מאמינה שהספר יסייע ליותר אנשים להבין אספקטים שונים ממה שקרה. "הספר מתאר את הטוב בחברה הישראלית. הייתה התגייסות. בתוך הכאוס, מערך בריאות הנפש עמד על הרגליים ועשה עבודה טובה. כשקוראים איך טיפלו בהלומי קרב, מבינים קצת מהו הלם קרב. כשקוראים על הטיפול במפונים במלונות, מבינים מה היה שם. מצד שני, הספר מראה בלאגן מאד גדול והוא מעלה המון שאלות", היא מספרת.
לרכישת הספר – לחצו כאן
