אלון בורנשטיין, 41, הוא לא טיפוס שמוותר בקלות. הוא עושה דברים בדרך שלו. את החווה השיקומית שלו לבעלי חיים, שבה עובדים אנשים עם מוגבלויות, הקים ופירק מספר פעמים ברמת הגולן עד שמצא אתר מתאים שגם אושר בידי הרשויות. ביקור במרחב שהוא יצר במו ידיו בעמל רב יישאר אתכם הרבה אחרי שאבק פרסות הסוסים שלו ישקע.
הכול התחיל מאהבתו של אלון לחיות ומילדות לא שגרתית בקריות, שכללה, בין היתר, הצלת גורי כלבים וחוסר התאמה למסגרות. בהמשך הדרך מצא את עצמו שם בצד את התשוקה לעבודה עם חיות לטובת עבודה בנגרות ובבנייה.
בין יתר עבודותיו, הוא בנה סטים לסדרות טלוויזיה פופולריות ולסרטים כשגר שמונה שנים בתל אביב. "זו הייתה עבודה מעניינת ומאתגרת – חיים שונים לגמרי מאלה שאני חי היום", סיפר אלון לשווים.
בשנת 2014, כאשר החל מבצע "צוק איתן", נקרא אלון למילואים. כשחזר משם, לאחר כחודש, הבין שמשהו בו השתנה: "הייתי בדיכאון כבד, בוכה כל הזמן, לא ישן בלילות, מרגיש זרמים ברגליים. לא הבנתי אז שזה PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית), אבל ידעתי שאני צריך שינוי. אז נקרתה בדרכי הזדמנות פז – ביקשו ממני לבנות את בית ההארחה במושב אודם".
אחרי ארבעה ימים ברמת הגולן, הבין אלון שהוא צריך להישאר שם. "הרגשתי שאני כבר לא יכול לחזור לעיר", הוא אמר. "הייתי באופוריה – מהמרחבים, מהאנשים, מהשקט, מהצבעים ומהריחות". אז הוא נשאר באודם ועבד בחקלאות ובבנייה. בהמשך הוא התחתן, השתקע במושב אודם ונולדו לו שלוש בנות.
כשאשתו הייתה בהריון הראשון, החל אלון להרגיש החמרה בסימפטומים שתקופה ארוכה היו רדומים. "הייתי ברגרסיה. לא הבנתי עדיין שיש לי PTSD. זו הייתה תקופה של המון לחץ וחששות", הוא נזכר. "נשמטה לי הקרקע תחת הרגליים וסבלתי מכאבי בטן מטורפים במשך שנתיים עד שרופאה אחת אמרה לי ללכת לפסיכיאטר שאבחן אצלי פוסט טראומה".
מה שגרם לאלון להקים את החווה בסופו של דבר היה הצורך לתת משהו מעצמו. כבר לפני שנים רבות החל ללוות אנשים על הרצף האוטיסטי בהתנדבות וגם הקים מועדוני חינוך בלתי פורמלי באודם.
לפני שנולדו בנותיו, הוא ליווה במשך חמש שנים צעיר עם אוטיזם מאחד הכפרים בצפון והיה מסור אליו: "הוא היה החבר הכי טוב שלי וגם המורה שלי". כשאשתו של אלון נכנסה להיריון ומצבו של אלון התדרדר, נאלץ אלון לנתק את הקשר מהצעיר ולאחר זמן קצר שמע שהוא נפטר: "אחרי שהוא נפטר, הבנתי שאני צריך להקים את החווה. אמרתי לעצמי שאני לא מפספס עוד ילד".
"אני רואה כל יום מה קורה כשאנשים עם קשיים שונים פוגשים את החיות. כשמגיע אליי מישהו, אני שואל מה הוא צריך – להיות עם החיות, לעבוד איתן, לדבר. כשבא מישהו שלא רוצה לחיות ורואה איך העז שלא הצליחה ללכת מתחילה להשתקם – זה משנה אותו. מגיעים אליי מסיבות שונות ונשארים כמה שצריכים. אני עוזר לכל מי שמבקש ממני עזרה".
החווה, שנמצאת כעת בלב היער, שונה מכל פינת חי וגן חיות. כאן, החיות משוחררות ואם תעמדו במקום אחד במשך מספר דקות יגיע תיש ויינגח בעדינות את רגליכם ואחריו יגיע סוס שיקרב את ראשו אל שלכם ויבקש שתלטפו את צווארו ואולי יפסעו לרגליכם צמד חזרזירות צעירות שעושות הכול יחד ואם תיצמדו לאלון, תזכו ללטף את שתי הזאבות שאימצו אותו בתור מנהיג הלהקה שלהן – סיפור מרתק שהוא משתף בעת הסיור בחווה.
יחד עם אלון ישנם שלושה עובדים נוספים ולכל אחד סיפור מיוחד שהביא אותו אליו. ניסים, 50, יליד צפת שחי חיים נורמטיביים שכללו טיפל באחיו האוטיסט עד שקרתה לו תאונה שבה נפל מקומה שלישית וחייו התהפכו. הוא אחראי על התחזוקה.
בעמדת קבלת המבקרים ישנו את ע', בחור צעיר עם אוטיזם שעבר טלטלות בחייו הקצרים שגרמו לו להפסיק לדבר, אך כשהגיע לחווה מצא את קולו מחדש. ויש גם את דבי, מנהלת קשרי לקוחות והזמנות, שהיא צעירה דתייה לשעבר שיצרה לעצמה כאן חיים חדשים.
השבוע החלו לעבוד בחווה אנשים עם מוגבלויות המגיעים מעמותת "כוכב הצפון". בשלב זה הם יעזרו בעבודות השוטפות בחווה ובהמשך ייצרו סבונים שפיתח אלון ונמצאים בישורת האחרונה לקראת שיווק ומכירה. "יצירת סבונים הייתה העיסוק שלי בלילות כאשר לא יכולתי להירדם. זה עשה לי טוב", סיפר אלון.
החווה מקווה ליצור שיתופי פעולה עם עמותות וגופים נוספים כמו משרד הביטחון ומשרד החינוך. מטרת העמותה של אלון היא לקדם את נושא תעסוקת אנשים עם מוגבלות ולתחזק את החווה. אין לה כוונות רווח.
"אני אשמח אם אנשים יבואו עם הילדים לבקר ולתמוך בנו. רמת הגולן מדהימה בעונה הזו", סיכם אלון. העדות הטובה ביותר לעוצמת חוויית הביקור היא כנראה העובדה שבני בן התשע לא הסכים לעזוב את המקום ולאחר העזיבה הוציא מאיתנו הבטחה לחזור.
לתרומה – לחצו כאן
לתיאום ביקור – לחצו כאן
