למרות שיתוק המוחין, כבדות השמיעה והפטור שקיבל מצה"ל, סהר ציבולסקי סירב לוותר על החלום ללבוש מדים. בגיל 22, אחרי שסיים בהצטיינות את קורס סמכויות השיטור והשלים את שירותו במסלול שח"ם (שירות חובה במשטרה), הוא עשה היסטוריה כשהפך למתמודד הראשון עם שיתוק מוחין שהוסמך כשוטר. היום הוא כבר חלק בלתי נפרד ממשטרת ישראל ומשמש כמש"ק אגף משאבי אנוש (אמ"ש) במרחב דן של המשטרה.
אבל הדרך לשם הייתה רחוקה מלהיות מובנת מאליה. כשציבולסקי הגיע לגיל גיוס, הוא קיבל פטור מצה"ל בשל מצבו הרפואי. עבור רבים זו הייתה יכולה להיות נקודת הסיום, אבל מבחינתו זו הייתה רק תחילת הדרך.
"ברגע שהוא קיבל פטור מהשירות הצבאי בגלל המגבלות הרפואיות, הוא לא ויתר והתעקש בכל זאת לשרת כשוטר", מספרת לשווים רב-פקד תימור שחר, קצינת אמ"ש במרחב דן. "כבר מההתחלה אמרו לי שאין מצב שהוא משתחרר ולא חוזר לקבע. זה היה ברור לכולם וגם לסהר, שזה החלום שלו, ואנחנו נעשה הכול כדי להגשים לו את החלום".
סהר החל את מסלול השח"ם. רפ"ק שחר מודה שגם היא חשבה בתחילת הדרך שיידרשו עבורו התאמות משמעותיות אלא שדי מהר היא הבינה שסהר בכלל לא מחפש הקלות. "מהר מאוד הבנתי שאין בהן צורך", היא אומרת. "הוא מתמודד עם הכול ואם הוא לא מבין משהו הוא שואל פעם נוספת. הוא ממש חותר למגע ורוצה לעשות את המשימות כמו אחרון השוטרים, בלי שום הקלה או הגבלה".
רפ"ק שחר מספרת כי הגישה של סהר לחיים הפכה אותו מהר מאוד לדמות בולטת ואהובה. "הוא אהוד על כולם, חברותי ונכנס ללב של כולם", היא מדגישה.
אלא שהדרך לא הייתה חפה מאתגרים. במהלך קורס השיטור נאלץ סהר להתמודד עם אחת המגבלות המשמעותיות ביותר עבורו — קשיי השמיעה. בזמן שחניכים אחרים יכלו להקשיב להרצאות בצורה טבעית, הוא נדרש להתרכז בכל מילה, לקרוא שפתיים ולהתאמץ כדי לא לפספס אף פרט.
"היינו כיתה גדולה יחסית", מספר סהר לשווים. "ישבתי בשורה הראשונה כדי שאוכל לשמוע מה המפקד או השוטר מסביר על ההסמכה. הייתי חייב להתרכז בתנועות השפתיים של מי שמדבר ולקרוא אותן. ככה אני יכולתי להבין ולעמוד בכל משימה שדורשים ממני".
לצד הקושי, הוא מדגיש דווקא את היחס שקיבל מהמפקדים ומהמערכת: "זה היה מאתגר, אבל העובדה שתיווכו לי בסבלנות והסבירו לי גם אם זה אומר להסביר לי בצד בלי כל הרעשי רקע, זה אפשר לי לעמוד בהכול ובסופו של דבר גם להיות שוטר ולתרום בעצמי עבור אחרים".
המאמץ השתלם וסהר סיים את קורס שח"ם בהצטיינות ואף קיבל תעודת הוקרה כתלמיד מצטיין. הסיפור שלו לא נגמר רק במדים. במקביל לשירותו במשטרה, ציבולסקי הוא גם ספורטאי פעיל, זוכה במדליות כסף וארד בשחייה ואף השתתף במכביה ה-22. מבחינתו, ההתמדה בספורט וההתעקשות להמשיך להתקדם הן חלק בלתי נפרד ממי שהוא.
"אני הולך לחדר כושר, אני לא מוותר לעצמי. אני סופר גאה בעצמי, אבל זה גם מובן לי מאליו. אני מבחינתי עשיתי היסטוריה״, הוא אומר. בגאווה.
אלא שלצד רגעי הגאווה וההישגים, היו גם רגעים פחות פשוטים. רגעים שהזכירו לו עד כמה החברה עדיין מתקשה לפעמים להכיל את מי שנראה או נשמע אחרת. "מישהו ברחוב דיבר אליי בצורה לא נעימה ושאל אותי למה אני לובש מדים בכלל", הוא נזכר. "אחר כך הוא קילל אותי. אבל האמת? לא היה אכפת לי מזה".
לצד היחס הפוגעני, ציבולסקי בוחר לספר דווקא על רגע אחר — כזה שממחיש למה מבחינתו השירות במשטרה הוא הרבה מעבר לסמל או תפקיד. "אני זוכר שהייתי על האוטובוס עם המדים. נוסע מבוגר ניסה לעלות והאוטובוס פשוט התחיל לנסוע והוא נפל", הוא מספר. "שמתי לב אליו, הרמתי אותו ועזרתי לו לקום. אנשים אמרו 'וואו, כל הכבוד' וממש העריכו אותי על זה, אבל זה מובן בשבילי מאליו. הביטחון של האנשים במרחב הציבורי חשוב לי".
עבור רפ"ק שחר, הסיפור של סהר הוא הרבה יותר מהצלחה אישית. מבחינתה, מדובר בהוכחה לכך שהמערכת יכולה להשתנות אם רק נותנים הזדמנות.
"המשטרה בסופו של דבר היא ראי של החברה", היא אומרת. "כמו שבחברה יש הרבה מאוד אנשים שכל אחד מתמודד עם דברים כאלה ואחרים, כך גם במשטרה אנחנו רוצים לשלב את כל הקצוות של החברה".
לדבריה, המטרה היא שבעוד כמה שנים, סיפור כמו של סהר כבר לא ייחשב ליוצא דופן. "יש מקום לכל אזרח, זבאמת רוצה ללבוש מדים ולהרגיש את תחושת השייכות, להיות חלק ממשטרת ישראל", היא מציינת. "סהר הולך ברחוב על מדים כשוטר לכל דבר ועניין. אין הבדל בינו לבין שוטר אחר".
סהר עצמו כבר חושב על מי שיבוא אחריו. "אני מקווה שבעקבות הסיפור שלי, עוד אנשים עם מוגבלות יגיעו לעמדות כוח בחברה", הוא מסכם.
