"המטרה של הקהילה היא לעזור לנשים להתקדם לתפקידי ניהול בכיר". כך אומרת לשווים תחיה בן צור, מנהלת קהילת "פורום נשים בתעשייה".
בן צור נבחרה בשנת 2023 על ידי גלובס לאחת מחמישים הנשים המשפיעות של ישראל. בשמונה השנים האחרונות, היא מתמודדת עם הפרעות קשב קשות. בשיחה עם שווים, היא מספרת על ההתמודדות, מתארת את הצורך הבסיסי בקהילה ונותנת טיפים לנשים עם מוגבלות שמחפשות עבודה.
תחיה, בת 58 מתל אביב, היא אם יחידנית לבנה בן העשרים וארבע. בקהילה שאותה היא מנהלת יש 115 אלף נשים. "את הקהילה הקימה יפעת צ'רפק. אני הצטרפתי אליה. כבר כמעט 11 שנים אנחנו מנהלות את הקהילה ביחד. מה שמחבר בינינו הוא הכאב", היא מסבירה.
תחיה טוענת שגם בשנת 2026, יש עדיין אפלייה מגדרית. "מנהלת משאבי אנוש תראה ציפיות שכר של אישה וציפיות שכר של גבר. היא תראה שהאישה ביקשה 5,000 שקלים פחות. היא תגיד לה שהיא התקבלה מבלי להסביר לה שהיא ביקשה פחות", מסבירה בן צור. "נשים מעריכות את עצמן הרבה פחות מגברים. בנוסף, יש אנשים שמנסים להקטין או להשתיק אותנו כי אנחנו נשים. גם גברים אבל, באופן כואב, גם נשים", היא אומרת.
קהילת פורום נשים בתעשייה לא כוללת רק קבוצת פייסבוק. יש בה אקדמיה, שבה מועברות לחברות הקהילה הרצאות על נושאים שקשורים לעולם העבודה כמו איך לעבור ריאיון עבודה, סדנאות אקסל, וסדנאות רבות על שימוש בבינה מלאכותית.
זה שמונה שנים, מתמודדת תחיה עם הפרעות קשב קשות. "עברתי אבחון. אבל, לדעתי, זה התפתח בעקבות ריבוי מסכים וריבוי גירויים", היא משתפת. הפרעות הקשב משפיעות על פעילותה של תחיה בפורום נשים בתעשייה. "מגיעות אליי הרבה הודעות בפייסבוק. לא לכולן אני מספיקה לענות. אז סיגלתי לעצמי סדר עדיפויות: אני עונה קודם כל למי שנמצאת במצוקה".
נשים עם מוגבלות חוות הדרה כפולה בעולם התעסוקה. תחיה יודעת זאת היטב. היא מבהירה מראש שאין פתרונות קסם. אין דבר אחד שיסייע לכל הנשים שיש להן מוגבלות למצוא את משרת חלומותיהן. בטח לא במהירות שהיינו רוצות.
לדעת תחיה, החסם הראשון הוא סטיגמות. "לדעתי, בעולם התעסוקה של היום, הרבה פעמים אין מספיק רצון לחשוב מחוץ לקופסא על התאמות. אני חושבת שאחת הדרכים להתמודד עם סטיגמות היא הסברה", מציינת בן צור. "מפגש בלתי אמצעי עם אדם עם מוגבלות או עם מי שעוסק בתחום".
לתחיה חשוב להדגיש שאין דרך אחת להציג את המוגבלות. "אני לא יודעת מה הייתי עושה. אולי הייתי כותבת על המוגבלות בקורות החיים. בטח בקטן ולא בהתחלה. אולי לא. אני באמת לא יודעת", היא מתלבטת.
בעיני תחיה, הדבר החשוב ביותר הוא קשרים. "כולנו צריכים עזרה. אני לא מתכוונת לעזרה של להגיע ממקום למקום. אני מתכוונת לחיבור האישי. הרבה נשים מבקשות בקהילה להעביר קורות חיים דרך קשרים אישיים. נשים בקהילה שעובדות במקום העבודה שאליו הן רוצות להתקבל. כך גם אנשים עם מוגבלות צריכים לעשות. זו לא בושה להשתמש בקשרים", היא מבהירה.
תחיה מאמינה שאנשים עם מוגבלות צריכים יותר הכשרות. "אם בשביל אדם רגיל, הכשרה על דרכים להתמודד עם ריאיון עבודה זה משהו שנחמד שהם יעשו, עבור אנשים עם מוגבלות זו חובה. לא רק בגלל הידע, אלא בשביל שהם יצברו כמה שיותר ביטחון", היא אומרת.
תחיה רואה גם את המחסומים הפנימיים. "אני מייעצת לאנשים עם מוגבלות לא לוותר, לנסות שוב ושוב גם כשקשה. אבל אני יודעת שמבחוץ מאוד קל להגיד. הרבה יותר קל להגיד מאשר לעשות", היא אומרת. "תאמינו בעצמכם. לכו עם החלומות שלכם. תצעקו אותם לעולם. יש בעולם הרבה יותר אנשים שרוצים לעזור לכם ממה שאתם חושבים".
לתחיה חשוב להעביר מסר לסיכום: "הייתי רוצה שנחיה בחברה מכילה יותר. חברה שרוצה לשלב אוכלוסיות שלא מספיק מיוצגות בעולם התעסוקה. ברמה האישית, הייתי רוצה להמשיך לעזור לאחרים כמה שיותר".
