נושאים קשורים

עדי אלטשולר מצטרפת לפוליטיקה כמועמדת ישר לשרת החינוך

כלת פרס ישראל, שהקימה את "כנפיים של קרמבו" והייתה ממייסדות רשת החינוך המכיל "אינקלו", מצטרפת למפלגתו של גדי אייזנקוט: "עשיתי כל שביכולתי לשנות את החינוך מבחוץ ומלמטה. אין לי זכות לעמוד מהצד"

ברוכה הבאה: רותם סלע מצטרפת לוועד המנהל של עמותת שווים

השחקנית והמגישה, מנחת "ריאיון מיוחד" (קשת 12), תסייע בהתנדבות לקידום מודעות למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ולהרחבת פעילות העמותה ואתר שווים. סלע: "שמחה להצטרף לשווים ולתרום מזמני, מניסיוני ומהכלים שעומדים לרשותי"

בעקבות חשיפת שווים: משרד התיירות דורש בירור בפרשת הילד שגורש מהמלון

מנכ"ל משרד התיירות פנה להתאחדות המלונות בעקבות המקרה שבו משפחתו של אוריאל בן ה-14 נדרשה לעזוב את מלון המלך שלמה בנתניה לאחר שצעק בלובי: "התנהלות מחפירה, בלתי רגישה ומדירה"

בגלל נכה צה"ל בקמפיין: קריאות בעולם להחרים את אדידס

שליו ביטון איבד את רגלו מירי נ"ט מרצועת עזה ב-2021. אדידס בחרה בו לקדם שירות שמאפשר לקטועי גפיים לרכוש נעל אחת בחצי מחיר. כעת תמונתו מופצת ברשת, בעיקר על ידי פעילים פרו-פלסטיניים, לצד קריאות לחרם על החברה

"אולי מצאתי את אהבת חיי": אפליקציית ההיכרויות לאנשים עם מוגבלות

שירה שטילמן, על הרצף בתפקוד גבוה, נכנסה ל-UNIQ, פלטפורמה חדשה עבור אנשים עם מוגבלות, ומצאה בן זוג. בתוך חודשיים הצטרפו כ-800 משתמשים, עם אימות אנושי, מנגנוני מוגנות וליווי של עובדות סוציאליות
ראשיאוטיזםאופטימיות וחיים טובים: הכירו את "אופטיזם"

אופטימיות וחיים טובים: הכירו את "אופטיזם"

לאחר שבנה של רויטל אלרון כץ אובחן על הרצף, חייה השתנו. היא הקימה את מיזם "אופטיזם" שנועד לסייע למשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים וגם כתבה ספר. "אעשה הכול כדי לשנות משהו עבור משפחה", היא אומרת בריאיון לשווים

רויטל אלרון כץ (צילום: עלמה פרידן)
רויטל אלרון כץ (צילום: עלמה פרידן)

רויטל אלרון כץ החלה את דרכה המקצועית כמעצבת טקסטיל, מוצרים וגרפיקה. כשמלאו שנתיים ושמונה חודשים לבנה הצעיר, אורי, הוא אובחן עם אוטיזם. בנקודה זו השתנו חייה לטובה: היא החלה ללמוד שילוב במערכת החינוך, הדרכת הורים בגישת אדלר וקורסים נוספים בנושא טיפול באוטיזם, כולל תואר שני ביזמות וחדשנות שבמהלכו הקימה את "אופטיזם".

כיום המיזם כבר בן 8. "הוא הוקם כי אנחנו הרגשנו שאין לנו תמיכה ולא ידענו מה לעשות לאחר האבחון", אמרה רויטל לשווים. "נאלצנו לבנות לבד את המערכת סביבנו, וכתוצאה מכך רציתי להיות זו שעוזרת למשפחות אחרות לעשות זאת".

רויטל בנתה שיטה של הדרכת הורים ותוכניות קידום אישיות לילדים, לבוגרים ולמבוגרים על הרצף האוטיסטי. היא מקיימת הנחיות פרטניות וקבוצות הורים ונוער וגם מלמדת קורס בקריה האקדמית אונו לסטודנטים עם וללא מוגבלות.

Igul-Letova

על ספרה החדש "אופטיזם", עבדה כחמש שנים. "עבדתי עליו מאוד מאוד לאט", מודה רויטל. "ביטוי בכתיבה הוא לא דרך ההבעה החזקה שלי. לכן זה לקח שנים. הספר הוא מעין דרך שאני עושה, שבמהלכה אני נזכרת במפגשי הליווי של המשפחות והבוגרים ומה אני עוברת בתוך זה ואני גם מביאה את הסיפור האישי שלי כאמא לאורי".

"אני אעשה הכול כדי לשנות משהו עבור משפחה או אדם כלשהו ואני לא מוותרת", אמרה. "הגישה של 'אופטיזם' כשמה כן היא – אופטימיות וחיים טובים יחד עם האוטיזם. היום אנחנו מלווים גם משפחות ואנשים עם צרכים מיוחדים נוספים. אנחנו צוות שכולו מומחים בתחומים האלה עם תארים שניים ועם הרבה ניסיון".

רויטל מודה שהספר מיועד בראש ובראשונה למשפחות מיוחדות, אבל לא רק. "הוא מתאים לכל הורה כי כל הכלים שרלוונטיים להורים לילד עם אוטיזם רלוונטיים גם להורים לילד נוירו-טיפיקלי. רק העוצמות והקריטיות של הפעולה הן אחרות", היא מסבירה.

Igul-Letova

את הספר כתבה רויטל מתוך צורך לבטא את מחשבותיה ודאגותיה כאמא וכמלווה למתמודדים וכדי לתת לעולם תקווה וידע. "רציתי גם להוכיח לעצמי שאני יודעת לעשות עוד דברים – במקרה הזה, לכתוב", נזכרה רויטל. "זה היה תהליך תרפויטי עבורי – גיליתי תוך כדי הכתיבה למה אני אוהבת אוטיסטים".

תוך זהירות והקפדה ובעיקר תוך שמירה על אופטימיות, פורסת רויטל בספרה את סיפוריהן של משפחות שקיבלו אבחנת אוטיזם לילדם וכאמור, שוזרת בהם את סיפורה האישי. תחושת אובדן ואבל, כעס, דיכאון, קבלה והשלמה, אלה הן חלק מהתחנות בהן נאלץ כל הורה לעבור בדרכו לסייע למשפחתו ולילדו המאובחן לצלוח את אתגרי החיים.

בגילוי לב אמיץ היא משתמשת בעצמה כדוגמה ליעילות העקרונות, שאותם היא מלמדת את ההורים המגיעים אליה לייעוץ והכלים שהיא מעבירה בספר באמצעות הדוגמאות המרתקות יקרים מפז עבור משפחות עם ילד מיוחד, ואף למשפחות "רגילות", אם אכן קיים דבר כזה.

על דרכה עם בנה, אורי, היא מספרת שעל אף האתגרים, הוא התקדם משמעותית בזכות כל הטיפולים שזכה להם: "לא שהכול היה קל, אבל ראינו את ההתקדמות שלו. אחרי שיצאנו ממעון התקשורת לגן רגיל, הוא היה הולך לחמישה טיפולים בשבוע. היום הוא מוגדר ברמת תמיכות נמוכה – מה שנקרא בעבר רמת תפקוד גבוה. ההתנגדויות וההימנעויות שהיו מאוד חזקות אצלו כילד, כמעט נעלמו".

רויטל מדגישה, שלא רק הטיפולים חשובים, אלא גם נקודת המבט ההורית – האמונה במסוגלות של הילד והידיעה שהוא יסתדר. "רואים התקדמות אצל כל אחד, גם אלה עם רמת תמיכות גבוהה", היא מסכמת.

לרכישת הספר – לחצו כאן

הכותבת היא ילידת 1975, חולת מאניה-דיפרסיה, מחברת הספר "מקרה מעניין", שסורגת לבריאותה

כתבות אחרונות