בעולם המורכב של חירשים-עיוורים בישראל, יש מקום שרואה אותם. המרכז לחירש-עיוור מחסי עוז, לשעבר מכון בית דוד, משתדל לסייע במה שאפשר.
חירשים מתקשרים דרך שפת סימנים. אך מה קורה כשלא רואים את הסימנים? כאן, מגיע הצורך בשני מקצועות שונים: מתווך תקשורת ותומך חזותי. "התומך החזותי מתאר לחירש-עיוור את הסביבה", מסביר לשווים יעקוב ביבאס, מנהל ההנגשה במרכז.
"הוא יכול ללכת איתו לקניות, לסידורים, לטיולים ועוד. מתווך התקשורת יתרגם לו מה קורה בהרצאות או בפעילויות חברתיות. בדרך כלל, מדובר באנשים חירשים מסמנים. אופן התקשורת עם חירש-עיוור זהה: שפת סימנים במגע. מסמנים לחירשים-עיוורים את הסימנים המקובלים על כף היד", הוא הוסיף.
"מבחינת משרד הרווחה, התקציב של מתווך התקשורת נפרד מהתקציב של מתרגמים, מתמללים ותומכים חזותיים. חירשים-עיוורים זכאים לארבע שעות בשבוע עם מתווך התקשורת. חשוב להבהיר שמתווכי התקשורת והתומכים החזותיים לא מחליפים מתורגמן, אלא משלימים אותו", הסביר ביבאס.
כשיש רק ארבע שעות בשבוע עם מתווך תקשורת, ועוד תשעים שעות בשנה עם תומך חזותי, מה יותר חשוב? קניות בסופר? אירוע משפחתי? אולי מפגש חברתי? כל אחד, כמובן, עושה את הבחירות שלו. "אם כמות השעות לא מספיקה, אנחנו כותבים מכתב למשרד הרווחה ומבקשים עוד שעות", ציין חיים מלכה, מנהל המועדונים ומרכז הלמידה במרכז לחירש-עיוור. "אני רוצה להגיד מילה טובה על משרד הרווחה: הם לא השאירו חירשים-עיוורים בלי שעות של תמיכה חזותית. אפילו כשאדם היה מאושפז במשך חודשיים בבית חולים, שמונה שעות ביום היה איתו תומך חזותי. ארבע שעות בבוקר וארבע שעות אחר הצהריים, לאורך כל האשפוז, כולל סופי שבוע. זה לא ברור מאליו כי התמיכה החזותית באשפוז אמורה להיות בסל של משרד הבריאות".
בישראל, חיים כ-1,200 חירשים-עיוורים. "אנחנו מכירים 750 מהם. הכשרנו תומכים חזותיים באזורים רבים בארץ. אנחנו ממשיכים להכשיר תומכים חזותיים בעיקר בפריפריה או מהחברה הערבית. לצערי, יש חירשים-עיוורים שמסתגרים בבתים", מספר חיים.
מחסי עוז מפעילה שלושה מועדונים חברתיים: בתל אביב, בחיפה ובבית שמש. החירשים-עיוורים הנמצאים במועדון מתקשרים ביניהם באמצעות מתווכי תקשורת. "זה המועדון החברתי היחיד בארץ שאני יכול ללכת אליו", אומר יעקוב.
גם התומכים החזותיים מחכים למפגשים של המועדון החברתי. "כבר שנים, אני רושמת ביומן את התאריכים של המועדונים החברתיים", מספרת מרינה נרסיה, מתרגמת לשפת סימנים ותומכת חזותית.
מרינה שופכת אור על ההתנהלות במועדון. "לכל מועדון יש חברי ועד. הם מציעים לחיים פעילויות ועוזרים לו להחליט מה מתאים", היא אומרת. חיים מוסיף כי "חברי הוועד מנהלים את המועדון. כל שנה, בינואר, נבחרים באופן דמוקרטי שלושה חברי ועד. הם יושבים פעם בחודש ועושים תוכנית פעילות למועדון. חשוב לנו שהם ינהלו את המועדון, כי הוא שלהם. אני לא חירש-עיוור. אני לא יודע טוב כמוהם מה הם צריכים".
במועדון מתקיימים שיעורי מחשבים. חירשים-עיוורים מתקשרים בעיקר באמצעות צג ברייל. רחל אילוז, חירשת עיוורת בעצמה, מעבירה שיעורי מחשבים במסגרת המועדון כבר 16 שנה. "יש לי סיפוק אדיר כשהם מצליחים. כשאני רואה אנשים מבינים ומתקדמים", היא משתפת בחיוך.
העניין מסתבך במצב חירום. "למדנו להתנהל בקורונה. המועדון היה סגור כמעט שנה. באו תומכים חזותיים לבתים של החירשים-עיוורים וסייעו להם להתחבר לפעילויות בזום", מספר חיים.
יעקוב מספר על האזעקות: "בהתחלה, לא ידעתי שיש אזעקות. הייתי ליד הפלאפון וחיכיתי להודעות. לפעמים, התלבטתי אם להתקלח בשביל לא לפספס את האזעקה. לצערי, רק אחרי חודש הפעילו את הצמיד של פוקסי. זה צמיד מיוחד לחירשים-עיוורים. הוא רוטט בלי הפסקה כשיש אזעקה. אפשר להתקלח איתו".
חלוקת הצמידים לא הייתה פשוטה. "נסעתי לבתים של כל החירשים-עיוורים ברחבי הארץ, תחת אש, וחילקתי להם את הצמידים. פחדתי, אבל השם איתנו. לצערנו הרב, צמיד פוקסי מופעל רק מתרומות. ההפעלה שלו עולה 9,000 שקל לחודש. אנשים אומרים שהוא היה להם לעזר וממש הציל אותם. עצוב מאוד שאם תהיה מלחמה, הצמידים לא יופעלו באופן אוטומטי", מספר חיים.
המחויבות של חיים לחירשים-עיוורים מגיעה מהבית. שני הוריו חירשים מסמנים. "יש לי ארבעה ילדים משלי. ברגע שלקחתי את העבודה הזו, כולם נהיו ילדיי. אני מכיר 750 איש. גם אם יעירו אותי בשתיים באמצע הלילה, אני אזכור כל פרט לגביהם", הוא אומר בחיוך.
חירשים-עיוורים מנהלים חיים מלאים. "פעם, הם עבדו רק במפעל מוגן. היום, הצעירים עובדים במקצועות שונים שוק החופשי. אם רוצים, השמים הם הגבול", אומר חיים. חלק מהחירשים-עיוורים חיים בזוגיות. "מעטים יהיו בזוגיות עם חירשים-עיוורים. הרוב יהיו עם אנשים שומעים או עם חירשים מסמנים", מסביר יעקוב.
