"מילבת – שיבא" היא מחלקה מיוחדת שתפקידה לסייע לאנשים עם מוגבלות בכל גיל במציאת פתרונות לבעיות יומיומיות – לרוב במוטוריקה, בשמיעה ובראייה – החל מייעוץ וכלה בייצור האביזר הנחוץ. כל מטופל נפגש עם צוות טכני וצוות קליני המוצאים יחד את הפתרון המתאים ביותר.
במחלקה ישנן שלוש מרפאות בעיסוק, קלינאי תקשורת ופיזיותרפיסטית, אבל ישנם גם מעצב תעשייתי וצוות מתנדבים שהם אנשי הנדסה וטכנולוגיה. "היתרון שלנו הוא שאם מגיע מטופל שלא קיים עבורו פתרון מסחרי, למשל כיסא גלגלים כזה או אחר או מכשיר כלשהו, אז צוות הפיתוח שלנו יכול לפתח ולייצר עבורו פתרון ייחודי", סיפרה לשווים עינת כרמלי, מנהלת המחלקה.
בין היתר, המחלקה מייעצת גם לגבי פתרונות ישיבה וארגונומיה בעבודה משרדית. "למשל, אדם בכיסא גלגלים או בקלנועית שעובד מול מחשב כל היום – נסייע לו בהתאמות הציוד המשרדי. באותו אופן אנחנו מוצאים גם פתרונות לכל פריט בשימוש יומיומי כמו לבוש, אוכל, היגיינה, שירותים, בישול וכ"ו", פירטה עינת.
המחלקה עובדת גם עם אנשים המתקשרים באופן לא מילולי ועוסקת גם בתחומים כמו מיניות והורות אצל אנשים עם מוגבלות. "נושא המיניות אצל אנשים עם מוגבלות היה תמיד נושא מורכב ורגיש בשיח, אבל חשוב לנו לשים שם זרקור ולהראות שזה נורמלי", היא אמרה. "אנחנו מתמקדים בפן המוטורי ולא בפן הנפשי/רגשי – להיבטים הללו יש מרפאת מיניות וסקסולוגים בשיבא".
כל שצריך על מנת לקבל שירות במחלקה הוא טופס 17 מקופת החולים. ישנן עמותות המספקות שירות דומה, אך אין בהן את הידע הקליני שיש במילבת. "אנחנו עובדים הרבה פעמים בשיתוף פעולה עם עמותות לטובת מטופל או פרויקט", הסבירה עינת. "אנחנו מומחים בלאתר את הפערים שיש בין מה שקיים באופן מסחרי לבין מה שצריך. לא נפתח אביזר שכבר קיים, אלא ניתן למטופל תחילה להתנסות בו ללא עלות. לפעמים צריך רק התאמה קטנה ולפעמים צריך לפתח משהו מאפס".
הצרכים של מטופלים בסיסיים למדי: לאחוז בטלפון סלולרי, לקום לבד מהמיטה, ללכת לבד לשירותים או להכין קפה לבד. לכן, חלק מהאביזרים שמייצרים במילבת הם בסך הכול עיצוב מחדש או ריענון של מוצרים שכבר קיימים.
המיתוס המוכר על פיתוח העט המשוכלל לשימוש בחלל בגרביטציה אפסית בידי נאס"א הוא נר לרגליהם של המפתחים – "אנחנו משתדלים לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרון מעניין, אבל אם יש פתרון פשוט, זה עדיף", אמרה עינת בחיוך, והוסיפה שהיה מקרה שבו מישהי נזקקה למברשת שיניים חשמלית שתוכל ללחוץ על הכפתור שלה בקלות וללא מאמץ, ולאחר חשיבה מאומצת על פתרונות אלקטרוניים מורכבים, אחד המתנדבים הציע להניח את המברשת בתוך כלי כאשר הכפתור כלפי מטה, וכך היא יכולה לתת מכה כלפי הכלי על מנת שהכפתור יילחץ.
לאחרונה פרסמה המחלקה שאלון צרכים (למילוי: סקר מיפוי צרכים – הורות נגישה) בנושא הורות עם מוגבלות על מנת לדייק את המענה המוצע ואף ליזום פרויקטים בשיתוף פעולה עם ארגונים מחוץ למילבת.
על כך הרחיבה המרפאה בעיסוק, טל רביב-אגמון: "כאמא עם מוגבלות בעצמי, הייתי שמחה מאוד להתייחסות יותר מובנית לכך מצד המערכת הציבורית – שידעו לאן להפנות אנשים ושיכירו אביזרי עזר ופתרונות. רואים בספרות המחקרית שטכנולוגיה מסייעת בתחום ההורות יכולה למנוע או להפחית נסיגה של הורה עם מוגבלות מתפקידו כהורה. זה משפיע על הקשר עם התינוק. חשוב להתערב בנקודות הראשוניות האלה לפני שיש לכך השלכות ארוכות טווח".
בישראל אין כרגע התייחסות ממוקדת להורים עם מוגבלות כקבוצה, אמרה טל. "יש רק קבוצות פייסבוק. מדינת ישראל, לצערנו, היא יצרנית גדולה של פצועים צעירים. חלקם כבר הורים שצריכים עכשיו להסתגל למצב החדש שלהם. לצורך כך, ישנו השאלון שמטרתו לסייע לצוות להבין את הצרכים של האוכלוסייה הזו. חשוב לנו שהם ידעו שיש פה בית עבורם", היא אמרה.
עינת וטל הדגישו שאנשים עם מוגבלות ששוקלים להפוך להורים, מוזמנים להגיע למחלקה ולחשוב יחד על פתרונות עתידיים עבורם. "זה עוזר לאנשים להתקדם בתהליך", סיכמה טל.
