כבר יותר מ-60 שנה שד"ר מיכאל זייפה משרת את המדינה. הוא אלוף משנה במילואים, מרצה באוניברסיטה העברית והוא פדוי שבי ממלחמת יום כיפור. בשנים האחרונות הוא פעיל בעמותת ערים בלילה המסייעת לפדויי שבי.
זייפה, בן 80 גדל בתל אביב. בשנת 1963, הוא התגייס לצה"ל ושירת כחובש קרבי ואחר כך מדריך של חובשים קרביים. "המלחמה הראשונה ששירתתי בה הייתה מלחמת ששת הימים. מלחמת יום כיפור הייתה המלחמה השלישית. הייתי קצין קישור או"ם בגבול עם מצרים", הוא מספר. "כשהתחילה המלחמה בשישה באוקטובר 73', אמרו לי שטנקים בדרך אליי. אבל מי הגיע אליי? המצרים".
זייפה נלקח בשבי על ידי צבא מצרים. "הייתי בטוח שלא אשרוד את זה ואני אדם אופטימי מאוד מטבעי", הוא אומר. "עינויים, חקירות, כל הזמן לבד בצינוק. הידיים שלי היו כפותות ולפעמים קשרו לי גם את הרגליים. אם אתה נרדם, אחרי שתי דקות מתעוררים מהכאב. הייתי בשבי, אבל לא הייתי שבוי. את הגוף שלי הם לקחו, אבל את הנפש לא. חשבתי על הבית".
כחודש לאחר פרוץ המלחמה שוחרר זייפה מהשבי. "זה היה כמו יום הולדת שני ואני עדיין חוגג אותו", מודה זייפה. ביום שהוא חזר, קרה דבר מעניין. "שני עיתונאים ממעריב חיכו לראיין אותי. אמרתי להם: 'אם יהיה שלום עם מדינה ערבית, המדינה הערבית הראשונה תהיה מצרים'. הם חשבו שהשתגעתי. מתוך עשרות החוקרים האיומים שפגשתי, היו שלושה חוקרים אחרים. זיהיתי אצלם חשיבה עצמאית. הבנתי שאם יש אפילו אחוז אחד של אנשים במצרים שחושבים אחרת, יכול להיות פה שלום".
מיכאל עבר שני מסלולים השזורים זה בזה. הוא למד לתואר ראשון ושני ברוקחות באוניברסיטה העברית ועשה דוקטורט בכימיה תרופתית. הוא עדיין מרצה באוניברסיטה ועבד בחברת התרופות טבע עד ליציאתו לפנסיה.
בנוסף, מיכאל הוא אלוף משנה במילואים ומפקד על גדוד שירותי הדם המטכ"לי בחיל הרפואה. הוא היה בגדוד מיומו הראשון בשירות. "הגדוד הוקם לפני 43 שנה ואני מפקד עליו כבר יותר משלושים. אנחנו מכפיל כוח למד"א", אמר זייפה לשווים והסביר: "התפקיד שלנו הוא לתגבר את מערך התרמות הדם של מד"א בזמן חירום כדי לסגור במהירות את הפער במלאי מנות הדם הקיים בימי שגרה מול מלאי הדם הנדרש בזמן חירום. בזכות מנות הדם שניתנו בשדה הקרב, ממש במקום שבו קרתה הפציעה, ניצלו חייהם של מאות פצועים קשה שלא היו שורדים את הדרך עד לבית החולים בעורף".
לזייפה יש ביקורת רבה כלפי התנהלות המדינה בהקשר לאירועי 7 באוקטובר. "לא למדנו כלום ממלחמת יום כיפור. השתמשנו אפילו באותו מילים כמו קונספציה", הוא קובע. "הייתי בהצגה שבועיים לפני 7 באוקטובר ואחרי ההצגה היה פאנל. רציתי לשמוע מה יש להם להגיד על מלחמת יום כיפור אז המנחה שאלה אם הם חושבים שמה שקרה בכיפור יכול לקרות שוב אז קמתי ואמרתי: 'כן, זה יקרה'".
מיכאל פעיל בעמותת ערים בלילה, שמסייעת לפדויי שבי למצות את זכויותיהם מול המדינה. "ההסכם הוא דו צדדי. כשנשבעים לצה"ל, נשבעים לתת את כולנו למדינה. אבל איפה החלק של המדינה בהסכם?", הוא שואל. "אני פוסט טראומטי בגלל הדברים הקשים שעברתי בשבי. חזרנו 301 פדויי שבי ממלחמת יום כיפור. מחצית מאיתנו עם פוסט טראומה קשה: חלק לא יוצאים מהבית מעל חמישים שנה, חלק לא יוצאים לעבודה, המשפחות של חלק מאיתנו התפרקו, חלק לא הצליחו להקים משפחות".
עמותת ערים בלילה הוקמה בשנת 1998 מהצורך לטפל ולתת יחס כי המדינה לא עשתה זו. "הזמנו את כל פדויי השבי ממלחמות ישראל. יש גם פדויי שבי משנת 1948 שעדיין חברים איתנו בעמותה", הוא מסביר. ד"ר זייפה שימש כסגן יו"ר העמותה וכדובר בזמן תקופת השבי של גלעד שליט בעזה ואף ליווה את ההורים שלו.
כיום, מיכאל מתגורר ברעננה, מרצה לסטודנטים ומשרת בצבא באינטנסיביות ובמסירות. הוא ליווה את נכדתו לבקו"ם ואחת המשאלות שלו היא ללוות עוד נכדים לבקו"ם. "קיבלתי חלק מהזכויות שאני ראוי להם כפדוי שבי רק 52 שנה אחרי, 'בזכות' אירועי אוקטובר. אנשים מעמותת ערים בלילה ישבו בדיונים של ועדת הרווחה והזכירו שיש אנשים שחזרו מהשבי ממלחמות קודמות וסובלים מסימפטומים דומים. אבל, בסופו של דבר, אין לנו בית אחר", הוא מסכם.
