"תחזיק מעמד ילד. זה לא לעוד הרבה זמן. שווה לחכות". זה המסר שיש היום לגבריאל סמירנוב לילד שהיה פעם – אותו ילד שישב בכיתה, הרגיש חריג, חווה בריונות ולא ידע שהיום שיעמוד בבית הנשיא עוד יגיע.
ב-15 ביוני יקבל סמירנוב את אות מצטיין הנשיא, כאחד מ-29 מצטיינים שנבחרו השנה מתוך כ-20 אלף מתנדבים ומתנדבות מכל רחבי הארץ בשירות הלאומי-אזרחי.
סמירנוב, בן 20 מחיפה, משרת כיום במשטרת ישראל במטה יחידת תביעות חוף בתפקיד סגן ראש משרד תמיכה לוגיסטית. במסגרת תפקידו, הוא מסייע בתחומי המחשוב, התחבורה והלוגיסטיקה של היחידה. גבריאל הוא אדם על הרצף האוטיסטי, אך לדבריו, רבים מופתעים כשהם שומעים זאת.
"לפעמים יש לי את הקשיים שלי, אבל אני כבר יודע איך להתמודד מולם. אני מקבל עזרה ויודע איך לשלוט בזה". הוא אומר לשווים.
הוא מסביר כי אחת המטרות החשובות עבורו היא לשבור תפיסות מוטעות על אוטיזם. "יש לאנשים סטיגמה על אוטיזם שאנחנו טיפשים, שיש לנו פיגור שכלי", הוא אומר. "אני בתפקוד גבוה על הרצף, אבל כשמכירים אותי אומרים: 'אה. הוא אשכרה יכול לעבוד. הוא מקשיב להוראות ויודע מה לעשות'".
הדרך אל רגע ההצטיינות התחילה הרבה לפני השירות, דווקא בשנים שבהן הרגיש רחוק מאוד מהצלחה. "הייתי ילד בעייתי. לא הייתי מקשיב בבית הספר. זאת הייתה תקופה קשה כי עדיין לא קיבלתי דיאגנוזה של אוטיזם", הוא נזכר.
לדבריו, הקושי בוויסות רגשי הפך אותו למטרה קלה עבור ילדים אחרים. "היו מתנפלים עליי ומקניטים אותי בכוונה כדי שאתעצבן ואז כולם היו צוחקים עליי", הוא משחזר. "הייתי נכנס להתקפי זעם. פעם אחת הקניטו אותי ממש עד שזרקתי כיסא על מורה. הם כמובן הפכו את זה לצחוקים".
אבל יותר מהכעס, הוא זוכר את תחושת הבדידות. "אף פעם לא הרגשתי חלק. בבית הספר הרגשתי פשוט כמו סתם איזושהי חיית מחמד של הכיתה", הוא מציין.
נקודת המפנה הגיעה בגיל 12, אז אובחן על הרצף האוטיסטי. בשנת 2020, עבר למסגרת חינוך מיוחד, מעבר שהוא מגדיר כאחד השינויים המשמעותיים בחייו. "קיבלתי כלים ומעטפת. זה באמת היה שינוי משמעותי בשבילי. אני עדיין בקשר עם אנשים מהכיתה", הוא מבהיר.
החיבור שלו לעולם הטכנולוגיה החל כבר בבית. לכן, כשסיים את לימודיו היה לו ברור שהוא רוצה להשתלב בתחום המחשבים ולהפוך את האהבה הגדולה שלו למקצוע. "למדתי מחשבים בצורה אוטודידקטית. אבא שלי היה עובד עם מחשבים, אז זה היה נגיש לי", הוא אומר. "חיפשתי משהו שקשור למחשבים ובמקרה היה תקן שירות לאומי פתוח אצל המשטרה, אז הלכתי והתגייסתי".
מהר מאוד גילו ביחידה שיש להם עסק עם אדם שלא מסתפק בביצוע המשימות המוטלות עליו. במקום לראות במחשבים תקולים ציוד שאבד עליו הכלח, הוא מצא דרך להחזיר אותם לפעילות. "יש לי מעבדה במשרד שלי. במקום שכל הזמן ייזרקו מחשבים ישנים שאף אחד לא יכול להשתמש בהם, אני מתקן אותם", הוא מציין.
לדבריו, הכול התחיל כאשר מפקדו העביר אליו מחשב שלא הצליח לתקן בעצמו. "הוא נתן לי את זה בתור אתגר", מספר סמירנוב. "אחרי שהוא ראה שאני מצליח לתקן אותו, הוא התחיל להביא לי מחשבים נוספים שהיו במחסן". התוצאה הייתה חיסכון כספי ליחידה והארכת חייהם של מחשבים שכבר נחשבו אבודים.
תרומתו ליחידה לא נעלמה מעיני מפקדיו. עוד לפני הבחירה למצטיין הנשיא הוא כבר קיבל תעודת הצטיינות מהיחידה שבה הוא משרת. אלא שגם זה לא הכין אותו לשיחת הטלפון שקיבל בהמשך.
"הייתי בהלם", הוא מודה. "לא ידעתי בכלל שאני מועמד. העמידו אותי בהפתעה. הדבר הראשון שעשיתי זה לספר למשפחה. הם היו גאים בי מאוד. אני מרגיש שהעריכו אותי מספיק בשביל להעמיד אותי כמועמד מלכתחילה".
גם תחושת השייכות שמצא במשטרה משמעותית עבורו לא פחות. "מרגיש שייך מאוד במשטרה. הם אוהבים אותי ואני אוהב אותם", הוא הודה.
היום הוא כבר חושב קדימה. הוא שוקל ללמוד הנדסאות מחשבים ואולי אף להמשיך את דרכו במשטרה. אבל לצד התוכניות האישיות, חשוב לו גם לשנות את הדרך שבה החברה מסתכלת על אנשים על הרצף האוטיסטי.
"הייתי באמת רוצה לשנות את זה. יש יותר מדי סטיגמות", הוא מדגיש ושולח מסר לצעירים אוטיסטים שמתלבטים אם לצאת לשירות לאומי, לצבא או לכל מסלול אחר: "שיעשו את זה בגאווה על מי שהם ועל מה שהם. הם לא צריכים להתבייש במהות שלהם".
