לד"ר עופר קומרובסקי (68) אולי אין דף ויקיפדיה מפואר כמו זה של אחיו הצעיר, השף והאופה ארז קומרובסקי, אבל לפועלו יש משמעות יוצאת דופן עבור המטופלים המגיעים לחווה שלו בכפר שמואל.
השיטה שפיתח, "שיטת המרחב הפתוח", מבוססת על תפיסת הקהילה כמרחב מרפא, על חיבור לעוצמות הטבע ועל שינוי בתפיסת העצמי. בשנת 1998 הקים את חוות המרחב הפתוח לטובת רכיבה טיפולית, וב-2003 ייסד יחד עם שותפיו את עמותת "גאלו"פ – גשר לאהבה ופתיחות", המאפשרת לילדים, בני נוער ובוגרים המתמודדים עם קשיים מורכבים למצוא מקום שמאמין ביכולותיהם ובערכם.
לקומרובסקי יש חזות של חקלאי מחוספס, בן לדור המייסדים. לצד זאת, הוא מחזיק בגישה הוליסטית ומכילה, והשיחה עימו גובלת בלהג פילוסופי-רוחני. לכאורה, שני מאפיינים שאין סותרים מהם. באורח פלאי כלשהו, הוא מצליח להכיל את שניהם, כפי שהוא מצליח להכיל נערות ונערים שאף אחד אחר לא הצליח להבין ולקבל.
כבר בילדותו גילה חיבור עמוק לבעלי חיים. "בגיל ארבע אני זוכר את עצמי עומד ליד הסוס שגרר את עגלת האבטיחים והלב שלי התפוצץ משמחה", הוא מספר לשווים. "בגיל 17 ההורים שלי קנו לי את הסוס הראשון".
בהמשך למד וטרינריה (מכאן תואר הדוקטור) והתמחה בטיפול בסוסים, אך גילה שהשליחות שלו נמצאת דווקא בעבודה עם אנשים. "רציתי להקים מקום הוליסטי. שילד יבוא לפה ויישאר כמה שעות, לא רק 30 דקות של רכיבה טיפולית. רציתי שמי שמגיע לכאן יתחבר להוויה וילמד לחיות בחופש ובכבוד. חופש פירושו בלי התנגדות, וכבוד הוא היכולת להקשיב".
לכפר שמואל עבר בשנת 1986 כדי להיות קרוב לסוסים שלו ומאז נשאר במקום. "כשהייתי וטרינר כל הזמן שאלתי את עצמי איך אני יכול להקשיב לסוס בלי להלחיץ אותו, כי רק ככה אפשר להבין מה מציק לו. כשהקמתי את החווה פגשתי במקרה אנשים על הרצף האוטיסטי וגיליתי שאני יודע לתקשר איתם בזכות אותה מיומנות – להקשיב בלי להלחיץ".
לדבריו, המפגש עם כיתות תקשורת חידד עבורו את כוחו של התהליך הקבוצתי. "ראיתי כמה הקבוצה חשובה. אלה שלא פוחדים נותנים אומץ לאלה שכן. אפשר לומר שנשביתי בקסם של האוטיזם".
אחד הסיפורים שנחרתו בזיכרונו התרחש במהלך נסיעה בעגלה רתומה לחמור. לידו ישבה נערה בת 13. "סיפרתי לה במהלך הנסיעה מה אני רואה והיא צחקה. ואז החונכת שלה אמרה לי: 'מה אתה מדבר איתה? היא לא מבינה כלום, היא מפגרת'. באותו רגע היא הפסיקה לצחוק. התקרבתי ולחשתי לה: 'היא המפגרת, היא לא רואה כמה שאת חכמה'. ואז היא חזרה לצחוק".
במהלך השנים פגש גם לא מעט הפתעות. "היה כאן נער שלא דיבר ארבע שנים. יום אחד אחד המדריכים עזב בלי שסיפרנו לו, ופתאום הוא התחיל לדבר. הבנתי שהוא קלט את זה דרך ערוצים אחרים. הייתה גם נערה עם מוגבלויות קוגניטיביות קשות שחיברתי לקבוצת אוטיסטים שאף אחד לא הצליח להפעיל. כשהיא הייתה איתם, הם פעלו. קראתי לזה 'מטופל כמטפל'. הבנתי שהיא טובה יותר מהפסיכולוגית וממני".
לדבריו, תפקיד המטפל אינו לפתור בעיות אלא להתקרב אל האדם שמולו. "צריך להתחבר אל הקושי, כי מאחוריו מסתתר הדבר שהאדם יכול לתת לעולם. פעם הגיעה אלינו בחורה שהייתה נושכת את עצמה עד זוב דם. כולם ניסו לגרום לה להפסיק. אני ישבתי מולה ועשיתי כמוה – והיא הפסיקה. בפעם אחרת זה לא עבד, אז פשוט חיבקתי אותה חזק".
לצד הרכיבה הטיפולית ומרכז היום לבוגרים על הספקטרום האוטיסטי, פועלים בחווה פרויקטים נוספים בתחומי הרווחה. חלק מהטיפולים מסובסדים על ידי העמותה, בהתאם לצורך, ובמקום פועלות גם מתנדבות שירות לאומי.
"אנחנו עובדים עם אוכלוסיות מגוונות ויש כאן מעגלים של שייכות", מסכם קומרובסקי. "והכי חשוב – יש פה נכונות לעבודה קשה, עם הרבה סבלנות".
