בגיל 18 עזב הלל מלמד את הישיבה. הוא התמודד עם לקות ראייה מתקדמת שנתנה את אותותיה, אבל כבר אז הוא קיבל החלטה: ללמוד תואר ראשון בביצוע קלאסי על כינור באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
"מוזיקה תמיד הייתה האהבה שלי", מודה מלמד בשיחה עם שווים. "התחלתי לנגן על כינור בגיל שבע. אני בא מבית חרדי ולמדתי במוסדות חרדיים".
ההתחלה לא הייתה פשוטה. בשביל להתקבל לתואר באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, הלל נדרש לעבור מכינה כתחליף לתעודת בגרות. בהמלצת האקדמיה למוזיקה, הוא עבר את המכינה במכללת הדסה, כיום המרכז הרב תחומי ירושלים. "אני חושב שההתחלה הייתה הכי קשה. הגעתי למכינה עם פער תהומי בידע. המרצה התחילה לדבר באנגלית ולא ידעתי אנגלית", הוא נזכר.
לקראת סוף המכינה, בנוסף להשלמת הבגרויות, התכונן הלל למבחני הקבלה לאקדמיה למוזיקה, שאותם עבר בהצלחה. "הייתי צריך ללמוד איך ללמוד כלקוי ראייה", מסביר הלל. להתמודדות עם לקות הראיה אספקטים רבים. בשלב מסוים, הלל לא יכל לקרוא תווים ברצף. "אני צריך להגדיל את התווים המון עם האייפד. גם אז, אני יכול לקרוא רק שניים או שלושה תווים", הוא מסביר. "זה פוגע ברצף של הנגינה. אז החלטתי לנגן משמיעה".
אנשים רבים האמינו בהלל. "באקדמיה למוזיקה, כל סטודנט מלווה על ידי פרופסור פעם בשבוע. זה הקורס הראשי שלו. אני רוצה להודות למי שליווה אותי, פרופסור ליחי בן-דיין. הוא נתן לי לחקור איך ללמוד עם לקות ראייה. לא תמיד היו לי את התשובות. הוא קידם אותי יותר מכל מורה אחר בחיים שלי", הוא מספר בהתרגשות.
הלל גר בכפר הסטודנטים של תנועת בני עקיבא בירושלים. "כל שבוע, יש פה מפגש קהילה. הייתה לי הזדמנות לספר להם על לקות הראייה שלי ולהעלות מודעות. יש פה חיי קהילה נפלאים", הוא מציין.י
בעיניי הלל, חשובה בעיקר הדרך שאדם עושה – ולא רק התוצאה. חמישה דברים החזיקו אותו בדרך שבחר. "הדבר הראשון זה כוח רצון. בשביל דבקות במטרה לאורך זמן, צריך חזון. אחרת נשברים בדרך", מדגיש מלמד. "הנקודה השנייה היא חוסן. להתמודדות עם כל כך הרבה תסכולים וסיטואציות קשות צריך חוסן. זה גם להיות מוכן לכאוב ולהתפרק. הנקודה הבאה היא חמלה עצמית: אנחנו צריכים לזכור מול החוסן וכוח הרצון שיש ימים לא טובים, יש מבחן לא מוצלח, קונצרט לא טוב וזה בסדר".
מלמד ממשיך ואומר כי "הנקודה הבאה היא הלמידה של הלמידה: איך ללמוד עם לקות ראייה? איך ללמוד כאדם? זה הרבה דברים טכניים שהם מאוד חשובים. הנקודה האחרונה זה לנקוט באקט של אמונה. לבוא בפתיחות כלפי העולם".
להלל חשוב להבהיר שצריך איזון. "אני לא רק סטודנט. בהתחלה, עשיתי הרבה ויתורים. אבל, עם הניסיון, הבנתי מה חשוב לי. פיניתי זמן למשפחה, חזרתי לצאת עם חברים ואני בזוגיות. למרות כל העומס, מאוד חשוב לי להשקיע בבת הזוג המדהימה שלי".
השבוע, בגיל 25, הלל מסיים את התואר. הוא שואף לקחת שנה חופש "להגשמת חלומות" ולאחר מכן ללמוד תרפיה באמצעות מוזיקה. "אני חושב שהמלחמה השפיעה על בחירת המסלול שלי. אני רוצה להיות שם ולעזור לטפל בכאב", הוא מסכם.
