תביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים חושפת כי יותר מ-73% ממוסדות החינוך שבבעלות עיריית ירושלים אינם נגישים כדין נכון לחודש ינואר האחרון, 176 מוסדות מ-240. המשמעות המעשית היא שאלפי תלמידים, הורים, מורים ואורחים עם מוגבלות נתקלים מדי יום במחסומים פיזיים קשים בבתי הספר המרכזיים ביותר בבירה.
התובע, אדם עם מוגבלות המרותק לכיסא גלגלים, הגיע לבחון רישום של בנו ונאלץ לעזוב בבושת פנים: "המזכירה אמרה שאין בבניין שירותים נגישים".
לבקשת המידע שהוגשה מכוח חוק חופש המידע, צירפה העירייה טבלה רשמית המפרטת את הליקויים הפיזיים בכל אחד מ-176 מוסדות החינוך שלא הונגשו. עיון ברשימה חושף שמות של מוסדות חינוך היסטוריים, מרכזיים ומובילים בעיר, שבהם לומדים אלפי תלמידים מהמגזרים הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי והערבי כאחד.
באמצעות עורכי הדין צבי כהנא ויעל דיין, דורש התושב מבית המשפט להוציא צו עשה מיידי לעירייה שיחייב אותה להנגיש את מוסדות החינוך, לצד פיצוי כספי מסיבי לכלל הנפגעים. סכום התביעה האישית של מאור עומד על 74,236 ש"ח (סכום הפיצוי הסטטוטורי המרבי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות), בעוד שווי נושא התביעה הייצוגית עבור כלל חברי הקבוצה מוערך במעל 2.5 מיליון שקלים.
המועד האחרון להנגשה עבר לפני 7 שנים
כתב התביעה מפרט את התשתית החוקית, שלפיה פעלה לכאורה העירייה בניגוד מוחלט לחוק. ההנגשה הכללית מוגדרת באופן ברור לפי החוק: בניית פיר מעלית, דרך נגישה לבניין המרכזי ושני תאי שירותים נגישים (אחד לגברים ואחד לנשים).
התקנות הרלוונטיות פורסמו עוד ביום 27.9.2011 והחוק קבע מתווה הדרגתי לפריסת ביצוע ההנגשה על פני תקופה של 12 שנים. לפי "צו ההחלה ההדרגתית", המועד הסופי להשלמת ההנגשה הכללית בכל מוסדות החינוך בישראל פג ב-1 במאי 2019.
מכתב התביעה עולה כי עיריית ירושלים הפרה את הוראות הדין. המסמכים מראים כי בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד האחרון שקצב המחוקק, רוב מוחץ של מוסדות החינוך בבירה עדיין עומדים שוממים מפתרונות נגישות בסיסיים.
"נזקקתי לעזרה כדי לרדת מהרמפה בשל סכנת התהפכות"
התובע שקל לרשום את בנו לחטיבה העליונה בבית הספר הגימנסיה העברית בירושלים, שנחשב למוסד איכותי ומבוקש. באוקטובר 2024 הוא הגיע לביקור בבית הספר כדי לבדוק באופן עצמאי האם המקום נגיש עבורו, על מנת שיוכל לקחת חלק פעיל בחיי הלימודים של בנו.
מהמתואר בכתב התביעה עולה מסכת מכשולים: "הסתבר כי המזכירות של כיתות י' נמצאת בקומה השנייה ולא ניתן להגיע לקומה השנייה בדרך נגישה. בלית ברירה, מזכירת כיתות י' ירדה לקומת הכניסה ושוחחה עימו על הליך הרישום, אך הבהירה לו שעליו להביא בחשבון את העובדה שהגימנסיה אינה נגישה, אין בבניין שירותים נגישים וגם אין בגימנסיה חניית נכים".
המצב החמיר כאשר נזקק לשירותים במהלך הביקור. המזכירה הובילה אותו לבניין המעבדה הסמוך, שם לדבריה קיימים שירותים נגישים. אולם, המציאות בשטח הייתה רחוקה מכך: "לאכזבתו הרבה של התובע התברר כי לא ניתן להיכנס לשירותים בבניין המעבדה עם כיסא גלגלים כיוון שדלת התא צרה מדי".
התביעה חושפת כי גם התשתית הקיימת היוותה סכנת חיים ממשית עבורו: "עוד התברר לתובע כי המישור המשופע ('הרמפה') שהוביל לתא השירותים היה תלול מדי והוא נזקק לעזרת המזכירה כדי לרדת מהרמפה בשל סכנת התהפכות".
רכז הנגישות הודה בעדותו: "אין לי מידע על חובת ההנגשה הכללית"
התביעה הנוכחית אינה הניסיון הראשון להילחם במחדלי העירייה. כבר בשנת 2022 הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית דומה על ידי תושב אחר. במהלך דיון ההוכחות באותו תיק, שהתקיים בפברואר 2024, זימנו באי כוחו של התובע לעדות את מר ליעד שמש, רכז הנגישות הרשמי של עיריית ירושלים.
הפרוטוקולים שנחשפו בכתב התביעה מציגים עדות של בעל התפקיד בעירייה, המעידה על ניתוק מוחלט בתוך המערכת העירונית: "מעדותו הסתבר, כי הוא ממונה על ההנגשה הפרטנית לתלמיד ולהורה וכי אין לו מידע כלשהו על חובת ההנגשה הכללית במוסדות החינוך שבבעלות הנתבעת והוא אינו מטפל בעניין בכך".
בהמשך מתואר כי רכז הנגישות של העירייה הגדולה בישראל כלל לא הכיר את רשימות הנגישות שרשותו מנפקת: "מר שמש אישר בעדותו כי אינו מכיר את רשימת מוסדות החינוך הנגישים לכאורה אשר צורפה לתשובה לבקשת המידע וכי הוא אינו יודע מי הכין אותה. מר שמש גם לא ידע לומר לגבי מוסד חינוך אקראי שנבחר, אם יש בו שני תאי שירותים נגישים או אם בכל 133 מוסדות החינוך הנגישים לכאורה קיימים פיר מעלית ותאי שירותים נגישים".
מה דורשת התביעה?
עורכי הדין מדגישים בכתב התביעה כי קיים הבדל מהותי ותהומי בין "הנגשה פרטנית" (הניתנת באופן נקודתי לתלמיד ספציפי שלומד במוסד) לבין חובת "ההנגשה הכללית" שהופרה כאן. חובת ההנגשה הכללית נועדה להבטיח שכל מבנה חינוך ציבורי יהיה פתוח ונגיש באופן קבוע לקהל הרחב: להורים שמגיעים לאסיפות הורים, לסבים וסבתות המגיעים למסיבות סיום, למצביעים בקלפיות ביום הבחירות ולתלמידים הלומדים בבתי ספר מארחים.
בית המשפט המחוזי קצב לעיריית ירושלים פרק זמן של 90 ימים להגשת כתב הגנה. אם לא תעשה כן, מזהירים באי כוחו של התובע, תהיה לתובע הזכות לקבל פסק דין בהיעדר הגנה. התפתחות התיק עשויה לשנות מהקצה אל הקצה את פני התשתיות החינוכיות בעיר.
