דו"ח מבקר המדינה המתפרסם היום (ג') אחר הצהריים חושף שורת ליקויים חמורים במערך תגי החנייה לאנשים עם מוגבלות וגם במערך השיקום של פצועי מלחמת חרבות ברזל. הדו"חות מציגים תמונה מדאיגה של היעדר מדיניות, פערי פיקוח, עיכובים ממושכים וכשלים ניהוליים.
תגי הנכה: המערכת יצאה משליטה
לפי נתוני משרד התחבורה, מספר מחזיקי תגי החנייה בישראל זינק בתוך פחות משני עשורים ב-501%, מכ-74 אלף מחזיקים בשנת 2006 לכ-445 אלף בשנת 2025. לשם השוואה, אוכלוסיית ישראל גדלה באותה תקופה בכ-43% בלבד.
הזינוק במספר התגים הוביל לגידול גם במספר כלי הרכב המשויכים אליהם. בשנת 2014 היו משויכים לתגים כ-155 אלף כלי רכב וב-2025 כבר מדובר בכ-669 אלף כלי רכב, גידול של יותר מפי ארבעה.
כיום, כ-17% מכלל כלי הרכב בישראל משויכים לתגי נכה, לעומת 6% בלבד לפני כעשור.
המבקר מציין כי כבר בשנים 2022 ו-2024 המליצו צוותים מקצועיים לצמצם את השיוך לרכב אחד בלבד, למעט מקרים חריגים, אולם משרד התחבורה לא אימץ את ההמלצות.
עוד נמצא כי ההטבות הנלוות לתגי הנכה בישראל רחבות בהשוואה בינלאומית. לצד הזכות לחנות בחניות ייעודיות, בעלי התגים נהנים מהנחות באגרת רישוי ומחנייה ללא תשלום בכחול-לבן. לדברי המבקר, ההטבות הללו יוצרות תמריץ משמעותי לקבלת תג נכה גם כאשר הצורך בו אינו ברור.
במשרד מבקר המדינה מזהירים כי המשמעות המעשית היא שחניות הנכים הפכו למשאב נדיר והאנשים שבאמת זקוקים להן מתקשים למצוא מקום חנייה פנוי.
קריטריונים עמומים במשך כמעט שני עשורים
לפי הדו"ח, שורש הבעיה נעוץ בהיעדר קריטריונים ברורים לקבלת תג נכה. כבר בשנת 2008 התריע משרד התחבורה כי ההגדרות הקבועות בחוק עמומות מדי ומאפשרות פרשנות רחבה.
למרות שהתריע במשך שנים, הוא לא השלים עד היום הסדרה ברורה של הקריטריונים. במשך קרוב ל-20 שנה לא גובשו תקנות או נהלים מחייבים שיבהירו לרופאים ולציבור מי זכאי לתג ומי לא.
גם נוהל חדש שפורסם ביוני 2025 אינו פותר את הבעיה. הנוהל מפרט אילו מסמכים רפואיים יש לצרף לבקשה, אך אינו קובע אמות מידה רפואיות ברורות לזכאות.
רופאים אישרו מאות בקשות ביום
בשנת 2024, אישרו רופאי אגף הרישוי יותר מ-93% מכלל הבקשות לתגי חנייה, אף שהם אמורים לטפל בעיקר במקרים חריגים שלא ניתן להכריע בהם באמצעות גופי הרפואה המוסמכים האחרים.
המבקר מצא מקרים שבהם רופאים קיבלו עד 480 החלטות ביום אחד. גם אם הרופא עבד 12 שעות ברציפות, מדובר בממוצע של כדקה וחצי בלבד לבחינת כל תיק רפואי.
עוד התברר כי התשלום ששולם עבור בדיקת בקשה עמד על כ-12 שקלים. לדבריו, שיטת התגמול יצרה תמריץ לטפל בכמה שיותר בקשות בזמן קצר, במקום לבחון אותן לעומק. נמצאו מקרים רבים שבהם החלטות רפואיות לא נומקו כראוי ולא צוין על אילו מסמכים רפואיים התבססו.
הונאות, זיופים ואכיפה שאינה קיימת
הדו"ח חושף הערכה של משרד התחבורה שלפיה כ-150 אלף תגי נכה ניתנו שלא כדין. חקירת משטרה העלתה חשד כי בשנים 2022-2021 הונפקו מאות תגים לצמיתות במרמה באמצעות פקידי רישוי, שהיו בעלי הרשאות מיוחדות במערכת. לפי החשד, נעשה שימוש באישורים רפואיים מזויפים. התיק הועבר לפרקליטות באפריל 2026 לצורך החלטה אם להגיש כתבי אישום.
במקביל, המבקר מותח ביקורת חריפה על היעדר האכיפה. החוק מאפשר להטיל קנס של עד 14,400 שקלים על מי שמשתמש בתג נכה כאשר האדם הזכאי לתג כלל אינו נמצא ברכב, אך בפועל המשטרה והרשויות המקומיות כמעט אינן אוכפות עבירה זו. הסיבה, לפי הדו"ח, היא קושי ראייתי להוכיח שבעל התג לא היה נוכח במקום.
כאוס גם ברשויות המקומיות
כבר בשנת 2005 חויב משרד הפנים להתקין תקנות שיסדירו את הקצאת חניות הנכים ברחובות, אך יותר מ-20 שנה לאחר מכן התקנות עדיין אינן קיימות. כתוצאה מכך כל רשות מקומית פועלת לפי כללים משלה. גם הקצאת חניות אישיות לאנשים עם מוגבלויות נעשית לפי מנגנונים שונים מרשות לרשות, ללא קריטריונים אחידים.
בנוסף, אין כיום מערכת מידע המקשרת בין משרד התחבורה לרשויות המקומיות ומאפשרת להן לדעת בזמן אמת אם תג חנייה בוטל או פג תוקפו.
שיקום פצועי חרבות ברזל: מחסור בכוח אדם, עומסים ועיכובים בטיפול
הדו"ח עוסק גם במערך השיקום של פצועי מלחמת חרבות ברזל ומציג תמונה מורכבת של מערכת שנדרשה להתמודד עם היקף פצועים חסר תקדים.
נכון לספטמבר 2025, נפצעו במלחמה כ-20 אלף חיילים ואנשי כוחות הביטחון. מאז פרוץ המלחמה ועד יולי 2025 טופלו כ-1,660 פצועי מלחמה במחלקות השיקום בבתי החולים.
למרות מאמצי המערכת להרחיב את היצע המיטות, המבקר קובע כי מערך השיקום נכנס למלחמה כשהוא סובל ממחסור עמוק בכוח אדם ובתשתיות.
ערב 7 באוקטובר, היו בישראל 851 מיטות שיקום בלבד. במהלך המלחמה נוספו 318 מיטות נוספות, אך במקביל נחשפו פערים גדולים בכוח האדם.
לפי הנתונים, מערכת הבריאות סבלה עוד לפני המלחמה ממחסור של כ-1,947 פיזיותרפיסטים, 2,189 קלינאי תקשורת ו-2,570 מרפאים בעיסוק. בנוסף קיים מחסור של מאות פסיכולוגים שיקומיים וכ-200 רופאי שיקום. המבקר מציין כי תקני כוח האדם במחלקות השיקום לא עודכנו במשך יותר משני עשורים, למרות שהצורך בכך היה ידוע למשרד הבריאות.
עומס חריג בשיבא
בית החולים שיבא בתל השומר נשא בנטל מרכזי של שיקום פצועי המלחמה. מתוך כלל המאושפזים במחלקות השיקום, כ-47% טופלו בשיבא.
המבקר מצא קשר ישיר בין העומס במחלקות לבין איכות הטיפול. כאשר מספר המאושפזים עלה, ירד מספר הטיפולים היומי שניתן לכל פצוע. בינואר 2024 קיבל פצוע מלחמה בשיבא פחות מ-2.2 טיפולים ביום בממוצע, כמעט טיפול אחד פחות מהסטנדרט המקובל.
פצועים רבים הופנו לשיבא גם כאשר התגוררו במרחק של יותר משעת נסיעה מבית החולים, אף שעל פי תפיסת השיקום המקובלת רצוי שהטיפול יתבצע קרוב ככל האפשר למקום המגורים כדי לאפשר תמיכה משפחתית והמשך שיקום בקהילה.
פצועים לא קיבלו מידע על חלופות השיקום
לפי הדו"ח, לבתי החולים, לצה"ל ולמשרד הביטחון אין נהלים המסדירים כיצד יש למסור לפצועים מידע על כל אפשרויות השיקום העומדות בפניהם.
בקבוצות מיקוד שערך משרד מבקר המדינה סיפרו פצועים כי לעיתים לא קיבלו מידע מסודר על חלופות השיקום והחלטות התקבלו על בסיס המלצות מחברים או מכרים ולא על סמך מידע מקצועי ומלא.
במשך חודשים ארוכים לא הייתה למשרד הבריאות מערכת ממוחשבת שאפשרה לקבל תמונת מצב עדכנית על התפוסה במחלקות השיקום. הנתונים נאספו באמצעות שיחות טלפון ורוכזו בקובצי אקסל, ללא תיעוד מסודר. בנוסף, למשרד לא היו נתונים על זמני המתנה לשיקום, על מספר המטופלים במסגרות השיקום היומי או על מספר הטיפולים שקיבל כל מטופל. לדברי המבקר, היעדר המידע פגע ביכולת לנהל את מערך השיקום באופן מיטבי דווקא בתקופה שבה הביקוש לשירותי שיקום הגיע לשיא.
אלפי פצועים עדיין ממתינים להכרה
נכון למאי 2025, טרם נקבע מעמד ההכרה לכ-7,000 בקשות של פצועי מלחמת חרבות ברזל. מתוך אלה, כ-2,200 בקשות היו בטיפול במשך יותר משנה.
המבקר מציין כי מדיניות "שיקום תחילה", שבמסגרתה נדחו הוועדות הרפואיות לקביעת אחוזי נכות, אפשרה מתן טיפול מהיר יותר לפצועים, אך במקביל יצרה חוסר ודאות ממושך בנוגע לזכויותיהם ולהטבות המגיעות להם.
בנוסף נמצא כי פרויקט המחשוב המרכזי של אגף השיקום, "שער הכניסה", התעכב ביותר משנה ועדיין לא הושלם, אף שהיה אמור לייעל את הטיפול באלפי הפצועים.
מסקנת המבקר
מבקר המדינה קובע כי בשני התחומים, תגי החנייה ושיקום פצועי המלחמה, נדרשת התערבות מערכתית רחבה. לדבריו, על הממשלה ומשרדי התחבורה, הבריאות והביטחון להשלים במהירות רפורמות שנדחו במשך שנים, לחזק את מנגנוני הבקרה והאכיפה ולוודא שהשירותים הציבוריים מגיעים למי שבאמת זקוקים להם.
המסר העולה מהדו"ח חד: הן תגי הנכה והן מערך השיקום נועדו לסייע לאוכלוסיות פגיעות במיוחד, אך שורה של כשלים מצטברים פגעה ביכולתם למלא את ייעודם.
