דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (המ.מ.מ) מאגד לראשונה את כלל הנתונים המעודכנים של המדינה בנוגע לאוטיזם במדינת ישראל. הנתונים התקבלו ממשרדי הממשלה, הלמ"ס, המוסד לביטוח לאומי ומחקרים בינלאומיים.
דו"ח המ.מ.מ קבע כי קצב העלייה במספר המאובחנים בישראל מהיר בהרבה מזה שנרשם ברוב המדינות המפותחות וגדל כמעט פי עשרה בתוך 15 שנה. עם זאת, שיעור הילדים המאובחנים בישראל, 1.8%, עדיין נמוך מזה שבארצות הברית, בקנדה ובהולנד. מצד שני, ישראל נמצאת מעל שבדיה, אסטוניה, גרמניה ואוסטרליה. לכן, מזהירים מחברי הדו"ח, אין להסיק כי בישראל יש בהכרח יותר ילדים עם אוטיזם, אלא בעיקר שמדובר במערכת הנמצאת בעיצומו של תהליך האצה באבחונים.
אחת הסיבות המרכזיות לכך, לדבריהם, היא מודל הזכויות הישראלי. בעוד שבישראל עצם האבחנה מעניקה ברוב המקרים גישה אוטומטית לקצבאות ולשירותים, במדינות רבות אחרות, הזכאות נקבעת בעיקר לפי רמת התפקוד והצרכים האישיים של הילד. כך, ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה אינם זכאים בהכרח לקצבאות במדינות רבות, בעוד שבישראל עצם ההכרה באבחנה פותחת את הדלת למערך רחב של זכויות.
לפי הדו"ח, אחד מכל 142 ישראלים מוכר כאדם עם אוטיזם, 0.7% מהאוכלוסייה. אלא שהמספר הזה, כך מדגישים מחברי הדו"ח, אינו משקף בהכרח את כלל האנשים המאובחנים בישראל. הנתונים מבוססים על מרשם האנשים עם מוגבלות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הכולל רק מי שהוכר על ידי רשויות המדינה באמצעות הביטוח הלאומי, משרד הרווחה או מערכת החינוך. כלומר, אנשים שאובחנו אך לא פנו לקבלת הכרה או זכויות אינם נכללים בסטטיסטיקה.
הדו"ח גם מזכיר כי כמעט מחצית מהאנשים המוכרים עם אוטיזם מתמודדים עם מוגבלות נוספת. ל-45% יש מוגבלות אחת נוספת ול-11% יש שתי מוגבלויות נוספות או יותר. משמעות הדבר היא שעבור רבים מהם ההתמודדות היומיומית מורכבת בהרבה מאשר האבחנה עצמה והיא דורשת מעטפת רחבה של שירותי בריאות, שיקום, רווחה, חינוך ותמיכה למשפחה.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של האוכלוסייה הוא גילה הצעיר. לא פחות מ-82% מהאנשים המוכרים עם אוטיזם בישראל הם ילדים ובני נוער עד גיל 17. מדובר בכ-55,900 ילדים, כ-2% מכלל הילדים במדינה.
במסמך מוסבר כי האבחון כיום מבוסס על ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM-5, שפורסם בשנת 2013 והרחיב באופן משמעותי את הגדרת הספקטרום האוטיסטי. ההגדרה החדשה איחדה אבחנות שהיו קיימות בעבר, ובהן תסמונת אספרגר, לכדי רצף אחד. המשמעות היא שאנשים שבעבר לא היו מקבלים כלל אבחנה של אוטיזם, או שהיו מאובחנים תחת כותרות אחרות, נכללים כיום בתוך הרצף.
במרכז המחקר והמידע מדגישים כי הגידול במספר המאובחנים נובע ככל הנראה משילוב של מספר גורמים. הרחבת הקריטריונים היא רק אחד מהם. לצידה חלה עלייה דרמטית במודעות הציבורית לחשיבות האבחון המוקדם, מערכות הבריאות והחינוך מאתרות כיום ילדים רבים יותר, בגילים צעירים יותר ובהגדרות אבחוניות רחבות יותר. כמו כן, ההורים מודעים יותר לסימנים הראשונים והסטיגמה החברתית סביב האבחנה פחתה משמעותית. הביטוח הלאומי מעניק זכאות אוטומטית לקצבת ילד נכה לילדים המאובחנים, מה שיוצר תמריץ להשלים את תהליך האבחון וההכרה.
ההשפעה של הגידול באבחונים ניכרת היטב גם בביטוח הלאומי. בשנת 2013 קיבלו מעט יותר מעשרת אלפים ילדים קצבת ילד נכה בשל אוטיזם. בסוף שנת 2023 כבר עמד מספרם על כמעט חמישים אלף, גידול של כמעט פי חמישה בתוך עשור. לפי נתוני ה-OECD, בשנת 2024 כבר הגיע מספר הילדים הזכאים לכ-60 אלף.
למעשה, יותר משליש מכלל הילדים המקבלים קצבת ילד נכה בישראל מקבלים אותה בשל אוטיזם. מדובר בשינוי עמוק במבנה מערכת הקצבאות, המעיד על כך שהאוטיזם הפך לאחת הסיבות המרכזיות לקבלת תמיכה מהמדינה בגיל הילדות.
גם מערכת החינוך משנה את פניה בהתאם. בשנת הלימודים התשפ"ה למדו במערכת החינוך כ-56 אלף תלמידים עם אוטיזם הזכאים לשירותי חינוך מיוחד. הם מהווים 16% מכלל תלמידי החינוך המיוחד בישראל, לעומת 11% בלבד שלוש שנים קודם לכן. מדובר בעלייה מהירה במיוחד, המחייבת גידול במספר הכיתות, הגנים, המטפלים, הסייעים ואנשי המקצוע.
הנתונים מלמדים כי לא כל הילדים לומדים במסגרת אחת. כ-30% מהתלמידים עם אוטיזם משולבים בחינוך הרגיל, כרבע לומדים בכיתות חינוך מיוחד בתוך בתי ספר רגילים וכ-45% לומדים במסגרות חינוך מיוחד נפרדות. החלוקה הזו משקפת את הרצף הרחב של רמות התפקוד ואת הצורך במגוון רחב של מסגרות חינוכיות.
גם לאחר סיום בית הספר הפערים ממשיכים ללוות את הצעירים. מתוך תלמידי י"ב עם אוטיזם, מעט יותר ממחציתם ניגשים לבחינות הבגרות. רק 27% מהנבחנים זכאים לתעודת בגרות ו-23% בלבד עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות. אמנם מדובר בשיעורים דומים לאלו של כלל התלמידים עם מוגבלות, אך הם נמוכים בהרבה מאלו של כלל תלמידי ישראל, מה שממחיש את האתגרים הניצבים בפני צעירים רבים גם לאחר סיום מערכת החינוך.
גם בשוק העבודה נרשמים פערים משמעותיים. שיעור התעסוקה של אנשים עם אוטיזם עומד על כ-30% בלבד, לעומת 61% בכלל האוכלוסייה ו-40% בכלל האנשים עם מוגבלות. עם זאת, מחברי הדו"ח מעריכים כי התמונה עשויה להשתנות בשנים הקרובות. מכיוון שרוב המאובחנים כיום עדיין קטינים, שוק העבודה צפוי לקלוט בעשור הקרוב עשרות אלפי צעירים חדשים על הרצף, רבים מהם בתפקוד גבוה, אשר יבקשו להשתלב בלימודים, בתעסוקה ובחיים עצמאיים.
גם מערכת הרווחה כבר חשה את השינוי. בפברואר 2025 היו מוכרים במנהל מוגבלויות יותר מ-35 אלף אנשים עם אוטיזם, כמעט פי שניים ממספרם בשנת 2021. הם מהווים כבר כיום כ-21% מכלל האנשים עם מוגבלות המוכרים במנהל. באפריל 2025 קיבלו כעשרת אלפים מהם שירותים קהילתיים ו-3,776 התגוררו במסגרות דיור שונות, החל מדיור נתמך ועד הוסטלים ופנימיות.
מחברי הדו"ח מזהירים כי הנתונים הנוכחיים הם רק תחילתו של תהליך. לדבריהם, בעוד מספר שנים צפוי גל הילדים הגדול המאובחן כיום להגיע לבגרות ולכן שיעור האנשים עם אוטיזם מתוך כלל מקבלי שירותי הרווחה צפוי להמשיך ולגדול. במילים אחרות, מערכת הרווחה של שנת 2035 תהיה שונה באופן מהותי מזו של היום.
גם הפערים המגדריים ממשיכים לבלוט. רק כרבע מהמאובחנים הם נשים. משרד הבריאות מציין כי ייתכן שחלק מהפער נובע מכך שנשים ובנות מבטאות את מאפייני האוטיזם בצורה שונה ואינן מאובחנות באותה תדירות. בנוסף, מוזכרים סטריאוטיפים מגדריים ומחסור במחקרים שהתמקדו לאורך השנים בנשים.
הבדלים משמעותיים נמצאו גם בין קבוצות האוכלוסייה בישראל. בעוד שהחברה הערבית מהווה כחמישית מאזרחי המדינה, רק כ-9% מהמוכרים עם אוטיזם הם ערבים. עם זאת, בקרב הילדים הצעירים כבר ניכרת מגמת שינוי: 14% מהילדים עד גיל שלוש המאובחנים הם ערבים. הנתון עשוי להעיד על עלייה במודעות ובנגישות לאבחון בחברה הערבית בשנים האחרונות, אם כי עדיין קיימים פערים משמעותיים לעומת החברה היהודית.
בסיכומו של דבר, הדו"ח אינו מתריע מפני "מגפת אוטיזם", אלא מתאר מציאות חברתית חדשה. העלייה החדה במספר המאובחנים משקפת שילוב של הרחבת הקריטריונים הרפואיים, עלייה במודעות, שיפור באבחון, ירידה בסטיגמה והרחבת הזכויות. אולם ללא קשר לסיבות, המשמעות עבור המדינה ברורה: מערכות החינוך, הרווחה, הבריאות וההשכלה הגבוהה לצד שוק העבודה יידרשו בשנים הקרובות להיערכות חסרת תקדים, משום שהדור הגדול ביותר של ישראלים על הרצף האוטיסטי עדיין נמצא בילדותו והאתגרים המשמעותיים ביותר עוד לפנינו.
