אמרו לי כל החיים שאני משוגעת, אז החלטתי לקחת על זה 50 שקל לכרטיס. למה שאחביא את זה שאני אורבת לפועל זבל בשש בבוקר בפיג'מה? זו המציאות ואנשים אוהבים כנות לפנים. אז כתבתי מופע על חיים עם בורדרליין.
אבל רגע… האם העולם באמת מוכן לאמת שלי? מסתבר שלא. שבוע שעבר פניתי לסטנדאפיסט מתמודד נפש. אמרתי לעצמי: "הוא כבר רץ עם המופע שלו תקופה. עם הקשרים שלו, הוא יכול לקשר אותי למקומות להופיע".
השיחה זרמה סבבה עד שהוא שאל את שאלת מיליון הדולר: "רננה, למה את עושה את המופע?" אני בתמימות עניתי את האמת: "בשביל התהילה. מה מעניין אותי שאנשים כותבים לי הודעה אחרי זה שנתתי להם כוח והשראה? זה אפילו מציק לי".
תקשיבו… מאותו רגע הבן אדם נעלם. הוא הבטיח לשלוח לי איש קשר, אבל גם כששלחתי לו תזכורת בווצאפ, הוא התעלם!. מה? יצאתי אנטיפתית?
הוא מעדיף לשמוע את הקלישאות של הנורמיז? "אני עושה את המופע כדי לגעת בנשמות ולרפא לבבות". כפרה, אני לא מטפלת אנרגטית. אני לא מרגישה את השיט הזה.
מאז ומתמיד לא הייתה לי הרבה אמפתיה. כמישהי שמתמודדת עם דיכאון, כולם אמרו לי "רננה, תתנדבי, נתינה לזולת עושה אותך מאושר". אז זרמתי. הלכתי לבית חולים סיעודי לשמור על אמא של חברה. שומעים? הרגשתי חרא! כן כן חרא.
מקום מדכא, זקנים בטיטולים, משעמם תחת. מרוב ייאוש, שרתי להם בחדר אוכל רק כדי להעביר את הזמן. הרגשתי כמו עינת שרוף בגיהנום, רק שייגמר כבר. זה עשה לי טוב שהתנדבתי? לא!. אז למה אני צריכה לשחק את המשחק הצדקני הזה?
הכי פאדיחה, כשאני שרה בבתי אבות ואנשים אשכרה בוכים ואומרים לי: "תבורכי, איך את משמחת קשישים". בינינו? אני עושה את זה בשביל הכסף. אבל אני לא אגיד להם את זה כי הם יתבאסו עליי. כאילו כסף זה מניע "נמוך". אני אמורה לעשות את זה מתוך "שליחות". שום שליחות. אני רק רוצה לסיים ולחזור לרבוץ בטרנינג בבית.
מכירים את האנשים הרוחניים האלה שאומרים "אני רק צינור"?. נגיד אם זו מטפלת, אז היא לא תיקח לעצמה את הקרדיט שהיא ריפאה את המטופל. מה פתאום, לקחת קרדיט זה אגו. היא תגיד שהיא "רק צינור דרכו האנרגיה המרפאת זורמת לעולם".
הלוואי והייתי מאמינה בצינורות. הרעיון שאני נבחרתי להיות צינור של הבורא, בטח מביא ים משמעות. אני? אין לי משמעות. אני לא צינור, אני רננה. ויש לי חתיכת אגו מורעב. אם עשיתי משהו טוב, מה אכפת לי מ:"תודה רננה, שימחת אותנו"? לא מאמי, תייג אותי בסטורי דחוף כדי שיהיו לי עוד עוקבים.
קיצר, איך נראה המופע שלי? זו לא הרצאה של משרד הבריאות. זו הצצה למוח בלי פילטרים. אני מספרת שם על: חרדת נטישה. מה אני עושה כשהאקס לא עונה לי בווצאפ? חוסמת. בכל הפלטפורמות. בווצאפ, בפייסבוק, בפנגו אם צריך. מבחינתי הוא מת. אבל אחרי שעה משעמם לי, אז אני פותחת את החסימה ושואלת בקז'ואל: "מאמי, כתבת משהו?".
אני מדברת על חוסר יציבות בתעסוקה. עברתי 87 עבודות ו-13 דירות. בקורות חיים שלי יש יותר מעסיקים מחודשים בשנה!. אני מספרת איך לקחתי את ה-O.C.D שלי והפכתי אותו לעסק ניקיון מצליח. אני הבוס של עצמי. לא רבה עם אף אחד והלקוחות כל כך מפחדים שהמנקה תעזוב אותם, אז הם לא מתעסקים איתי בכלל. אמריקה!.
משתפת במלחמות על צדק. אני לא איזו עבריינית, אני דיירת שקטה ושומרת חוק, אז למה העיפו אותי מדירה ששכרתי? מלחמה על צדק. לא נראה לי צודק שאני צריכה לסבול את הגניחות של השכנים אחרי 23:00 בלילה, זה לא חוקי. כשרציתי להזמין להם משטרה, לבעל הדירה נשבר ממני.
וממחישה איך נראות נפילות לדיכאון. איך הבית שלי נראה כמו חורבן כשאני לא מתפקדת, ואיך אני דופקת בינג' על פיצה משפחתית (יעני, אני המשפחה).
שורה תחתונה של המופע? קבלה עצמית. נמאס לי שהנורמיז אומרים לי "לכי לטפל בעצמך". כי אני כן מנסה לעבוד על עצמי!. אבל בין אם הצלחתי היום לא לצעוק בסופר, ובין אם נשברתי וצעקתי, עדיין מגיע לי לקבל את עצמי. זו הזכות שלי מלידה! תפסיקו לבייש אותי.
בואו לראות, יהיה מטורלל. ואם יש לכם קהל ומקום להופיע בו? תזמינו אותי (אבל בתמורה לכסף, זוכרים? אני לא צינור ואצלי האנרגיה עוברת בהעברה בנקאית).
להזמנת המופע >>> 0523897014
