האמנית היפנית יאיוי קוסמה, מהאמניות המפורסמות והמצליחות בעולם ומתמודדת נפש שחיה במשך עשרות שנים בבית חולים פסיכיאטרי, הלכה לעולמה בגיל 97. על פי הודעה שפורסמה היום (חמישי) באתר הרשמי שלה, קוסמה מתה ב־14 באוגוסט בבית חולים בטוקיו. סיבת המוות לא פורסמה.
קוסמה, המזוהה יותר מכל עם הנקודות הצבעוניות, פסלי הדלעות ו"חדרי האינסוף" המפורסמים שלה, הייתה תופעה יוצאת דופן גם בעולם האמנות וגם בכל הנוגע לחיים עם התמודדות נפשית. במשך קרוב לחצי מאה היא התגוררה מרצונה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, ובמקביל ניהלה קריירה בינלאומית שהפכה אותה לאחת האמניות המזוהות ביותר בעולם.
בהודעה הרשמית על מותה נכתב כי קוסמה הקדישה את 97 שנות חייה ליצירה ופעלה כאמנית אוונגרד בתחומי האמנות החזותית, המיצג, הספרות והשירה. עוד נמסר כי המשיכה לצייר עד ימיה האחרונים ו"מעולם לא הניחה את המכחול".
הפכה את ההזיות לאמנות
הקשר בין ההתמודדות הנפשית של קוסמה לבין יצירתה החל עוד בילדותה. היא סיפרה לאורך השנים כי כבר בגיל צעיר חוותה הזיות חזותיות ושמיעתיות, ובהן נקודות ודפוסים שכמו השתלטו על סביבתה. אותם דימויים הפכו בהמשך לחומרי הגלם של יצירתה ולסימן ההיכר המזוהה איתה בכל העולם.
קוסמה עצמה דיברה על הקשר הזה באופן ישיר מאוד. בריאיון למגזין BOMB ב־1999 אמרה כי האמנות שלה היא ביטוי לחייה ובמיוחד למחלת הנפש שלה. היא הסבירה כי יצירתה נולדת מהזיות שרק היא רואה, שאותן היא מתרגמת לציורים ולפסלים.
בריאיון אחר, כשנשאלה אם האמנות שלה היא סוג של תרפיה באמנות, השיבה: "זו תרפיה עצמית". לדבריה, היצירה סייעה לה להשיג יציבות נפשית ולהתמודד עם החרדות וההזיות.
כמעט 50 שנה בבית חולים פסיכיאטרי
לאחר שנים שבהן חיה ויצרה בניו יורק, חזרה קוסמה ליפן בשנות ה־70. מצבה הנפשי הידרדר והיא התמודדה בין היתר עם התקפי חרדה וניסיונות אובדניים. ב־1977 נכנסה מרצונה לבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, שבו בחרה להמשיך להתגורר במשך שארית חייה.
אבל האשפוז לא הפסיק את הקריירה שלה. להפך. במשך עשרות שנים ניהלה שגרת חיים יוצאת דופן: מבית החולים יצאה לסטודיו שהיה במרחק קצר ממנו, עבדה שם במשך היום וחזרה לבית החולים בערב.
כששווים כתב עליה ב־2021, לקראת הגעת תערוכת הענק שלה למוזיאון תל אביב, תוארה השגרה הקבועה שלה: בבוקר בדיקות בבית החולים, לאחר מכן עבודה בסטודיו הסמוך במשך שעות ארוכות ובסופי השבוע המשך יצירה בחדר בבית החולים.
קוסמה עצמה הסבירה פעם מה העניקו לה החיים במסגרת הפסיכיאטרית. כשנשאלה על היתרון שבמגורים בבית החולים, השיבה כי הדבר איפשר לה להמשיך ליצור אמנות מדי יום "וזה הציל את חיי".
מהשוליים לצמרת עולם האמנות
סיפורה של קוסמה יוצא דופן גם משום שההכרה העצומה בה הגיעה לאחר שנים ארוכות שבהן הייתה רחוקה ממרכז עולם האמנות.
היא עברה לניו יורק בסוף שנות ה־50 והשתלבה בסצנת האוונגרד של העיר. כבר אז פיתחה כמה מהשפות האמנותיות שיזוהו איתה בהמשך – חזרתיות, נקודות, רשתות אינסופיות ומיצבים שבהם הצופה נטמע בתוך היצירה. בהמשך חזרה ליפן ובמשך תקופה ארוכה זכתה לפחות תשומת לב. משנות ה־90 חלה תחייה משמעותית בקריירה שלה ובחלוף השנים הפכו עבודותיה לאטרקציות ענק במוזיאונים ברחבי העולם.
"חדרי האינסוף" שלה – חללים עטופי מראות, אורות ודימויים החוזרים על עצמם שוב ושוב – הפכו לאחד מסימני ההיכר הגדולים שלה. לצדם היו הדלעות הצבעוניות וכמובן אינספור הנקודות שכיסו ציורים, פסלים, חדרים שלמים וחפצים.
גם הקהל הישראלי התאהב בה
לקוסמה היה גם קשר מיוחד לקהל הישראלי. בנובמבר 2021 נפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות רטרוספקטיבה ענקית של עבודותיה. התערוכה כללה כ־250 עבודות והתפרשה על פני חלק גדול מחללי המוזיאון, ובהן חדרי האינסוף, הדלעות המזוהות איתה ועבודות מתקופות שונות בקריירה הארוכה שלה. עשרות אלפי כרטיסים נמכרו מראש.
כבר חודשים לפני פתיחת התערוכה כתב עליה איל שחל בשווים, דווקא מנקודת המבט שכעת מקבלת משמעות מיוחדת: קוסמה כאישה עם התמודדות נפשית קשה שהצליחה, מתוך מסגרת פסיכיאטרית שבה בחרה לחיות, לקיים במשך עשרות שנים חיים של יצירה, עבודה ומשמעות.
הסיפור שלה גם ערער במידה רבה את הדימוי המקובל של אשפוז פסיכיאטרי ושל חיים עם מחלת נפש. קוסמה לא "החלימה" במובן של השארת ההתמודדות מאחור. היא המשיכה לחוות קשיים נפשיים, המשיכה להתגורר בבית החולים ובמקביל הפכה לאחת האמניות החשובות והמוכרות בעולם.
בהודעה על מותה נכתב כי גם בימיה האחרונים המשיכה ליצור. "נמשיך לשאת את רצונה של קוסמה", מסרו אנשיה, "ובאמצעות האמנות נמשיך להביא תקווה וכוח לעתיד לאנשים ברחבי העולם".
