שתי תביעות ייצוגיות שעסקו בליקויי נגישות בעשרות תחנות אוטובוס ברעננה הסתיימו בהסדר שבמסגרתו התחייבה העירייה לתקן את הליקויים ולהקים מרכז חדש למשפחות לילדים עם מוגבלות. לפי ההסדר, העירייה צפויה להשקיע בפרויקט סכום כולל של לפחות 6 מיליון שקלים.
הפרטים עולים מהחלטה שניתנה ב־28 בספטמבר בבית המשפט המחוזי מרכז לוד על ידי השופט אבי סתיו, במסגרת שתי תובענות ייצוגיות שהגיש שמעון סחייק נגד עיריית רעננה. ההחלטה האחרונה עוסקת בגובה הגמול לתובע ושכר הטרחה לעורכת דינו.
ליקויים ביותר ממחצית התחנות
התביעה הראשונה עסקה ברחבות ההיערכות בתחנות האוטובוס, השטח בתחנה שנועד בין היתר לאפשר לנוסעים בכיסאות גלגלים לעלות ולרדת מהאוטובוס באופן נגיש. בתביעה נטען כי עיריית רעננה לא עמדה בחובת הסימון של רחבות אלה ב־80 תחנות בעיר.
בתביעה השנייה נטען כי ב־82 תחנות נמצאו ליקויים בדרך הנגישה המובילה אל התחנה, באופן שאינו עומד בדרישות תקנות הנגישות לתחבורה הציבורית.
בסך הכל קיימות ברעננה 154 תחנות אוטובוס עירוניות שעליהן חלות חובות ההנגשה. בית המשפט מציין כי משמעות הנתונים היא שהליקויים שנטענו בתביעות נגעו ל"מעט למעלה ממחצית מהתחנות" בעיר.
במסגרת הפשרה התחייבה העירייה לתקן את ליקויי הנגישות שנחשפו בתביעות, להקפיד בהמשך על תחזוקה נאותה של רחבות ההיערכות ולבדוק את דרכי הגישה לתחנות.
3 מיליון להקמה ועוד חצי מיליון בכל שנה
הפשרה לא הסתכמה בהנגשת התחנות. כפיצוי לחברי הקבוצה הוסכם כי עיריית רעננה תקים במבנה שבבעלותה מרכז למשפחות לילדים עם מוגבלות.על פי הצהרת העירייה, היא צפויה להשקיע לפחות 3 מיליון שקלים בהקמת המרכז.
בנוסף התחייבה העירייה לתקצב את פעילות המרכז בסכום של 500 אלף שקלים בשנה למשך שש שנים לפחות. כלומר, ההיקף הכספי הכולל המתוכנן של הפרויקט עומד על 6 מיליון שקלים.
בהחלטה המצורפת לא מפורט אילו שירותים יינתנו במרכז, מתי הוא צפוי להיפתח או היכן בדיוק הוא יפעל.
בית המשפט: עיקר התועלת הוא תיקון הנגישות
אחת הסוגיות המעניינות בהחלטה החדשה היא האופן שבו בית המשפט מסתכל על ההישג בתביעות נגישות. התובע ביקש לפסוק לו ולעורכת דינו גמול ושכר טרחה בסכום כולל של 960 אלף שקלים, בין היתר על בסיס שוויו המוצהר של המרכז – 6 מיליון שקלים. העירייה התנגדה לשיטת החישוב הזאת.
השופט סתיו דחה את הטענה שיש לחשב את שכר הטרחה כאחוז משווי המרכז, בהסתמך על פסק דין של בית המשפט העליון שניתן השנה בפרשה דומה נגד עיריית לוד. לפי ההלכה שנקבעה שם, כאשר הפיצוי לציבור כולל הקמת פרויקט ציבורי, קשה לקבוע מהו שוויו האמיתי לקבוצה ומה מתוך ההוצאה הייתה הרשות מוציאה ממילא.
בית המשפט הדגיש כי בתביעות נגישות שבהן אין פיצוי כספי ישיר, התועלת המרכזית לציבור היא עצם תיקון ליקויי הנגישות, ואילו לפרויקט הנוסף ניתן לתת משקל, אך אין לראות בו את "לב העניין".
במקרה של רעננה ציין השופט כי מדובר בליקויים במספר משמעותי של תחנות – כ־80, מעט יותר ממחצית התחנות בעיר – אך מנגד לא הוסכם על ביצוע "הנגשה עודפת", כלומר התאמות מעבר לאלו שהעירייה מחויבת לבצע ממילא על פי הדין.
300 אלף שקלים גמול ושכר טרחה
בסופו של דבר פסק בית המשפט לתובע המייצג גמול בסך 75 אלף שקלים ולעורכת דינו שכר טרחה בסך225 אלף שקלים בתוספת מע"מ. בנוסף חויבה העירייה להחזיר לתובע הוצאות בסך 37,980 שקלים.
השופט סתיו ציין בהחלטתו את "החשיבות החברתית שבתיקון ליקויים בתחום הנגישות", לצד התועלת שהביאה התביעה לציבור והעבודה שנדרשה לצורך איתור ובדיקת הליקויים.
