ועדת ערר לפי חוק הנכים שליד בית המשפט בבת ים קבעה כי לוחם שייטת 13 שחלה בסרטן במהלך שירותו הצבאי, יוכר כנכה צה"ל. הוועדה ביקרה קשות את התנהלות צה"ל בטיפול הרפואי בחייל, ומתחה ביקורת חריפה על התנהלות אגף השיקום במשרד הביטחון, ש"גרם לו עינוי דין של שש שנים".
החייל התגייס לשייטת ב-2011. במהלך שירותו החל לסבול מכאבי ראש ומנפיחות סביב עין שמאל, ועקב כך הופנה לבדיקות, שלאחריהן חזר לפעילות מלאה ואינטנסיבית ביחידה. כאבי הראש נמשכו, ואחרי שהנפיחות בעין חזרה, הוא הופנה שוב לטיפול רפואי. בפברואר 2012 הוא עבר ניתוח לשם ניקוז מורסה, ובמהלכו נלקחה ביופסיה.
שלושה שבועות לאחר מכן הוא התבשר כי אובחן אצלו גידול מסוג יואינג סרקומה (סרטן בעצמות), והוא החל לעבור טיפולים – כימותרפיה, הקרנות, ובהמשך ניתוח להסרת הגידול. כיום המחלה נמצאת בנסיגה, אולם תופעות הלוואי של הטיפולים עדיין ניכרות, והחייל סובל מבעיות בזיכרון ומפגיעה קוגניטיבית.
בסוף 2013 הגיש הלוחם בקשה להכיר בו כנכה צה"ל, אך ב-2014 קיבל הודעה מאגף השיקום כי הבקשה נדחית, בנימוק ש" לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי לבין מחלת הסרטן". בנוסף, נכתב כי "העיכוב באי(ב)חון היה סביר, וממילא הדבר לא היה משנה את אופן הטיפול במחלה".
בערעור שהגיש טען הלוחם כי נפלו פגמים בטיפול הרפואי שקיבל, וכי חל איחור באבחון המחלה ובטיפול בה. לדבריו, בעקבות פגמים אלה חלה החמרה במצבו, הגידול התפשט, והוא נזקק לטיפולים נרחבים וקשים יותר שהותירו אחריהם נזקים ותופעות לוואי, אשר לא היה נזקק להם לו היה מאובחן ומטופל במועד. בין הנזקים שאותם מנה: כאבי ראש, פגיעה בזיכרון ופגיעה קוגניטיבית.
בנוסף, טען המערער כי כאשר הטיפול הרפואי אינו תקין או שחל איחור באבחון ובטיפול, כבעניינו, ונגרמה נכות, מדובר בנכות "תוך ועקב השירות", והחייל זכאי להיות מוכר כנכה צה"ל.
מנגד, טען משרד הביטחון כי לא נגרם למערער נזק שהוא תולדה של איחור באבחון – איחור שאין עליו מחלוקת בין הצדדים – ולפיכך אין קשר סיבתי בין האיחור האמור לבין הנזק ממנו הוא סובל.
אחרי ששמעה את הצדדים ושורה של חוות דעת רפואיות, קבעה הוועדה בראשות השופט שי מזרחי כי אין חולק על כך שהיה איחור רשלני באבחון המחלה, וכי "נזקי הטיפול הקרינתי שקיבל המערער, קרי פגיעה בזיכרון ופגיעה קוגניטיבית, נגרמו – כולם – תוך ועקב השירות". עקב כך נקבע, שש שנים אחרי שהחייל הגיש את הבקשה, כי הוא יוכר כנכה צה"ל. בנוסף, חייבה הוועדה את משרד הביטחון לשאת בהוצאות המשפט שלו בסך 35 אלף שקל.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
בהחלטתה תקפה הוועדה בחריפות את התנהלות צה"ל ומשרד הביטחון. "בנסיבות העניין, כאשר מתעורר ספק והוא פועל לטובת הנכה – יש לאמצו", כתבו חברי הוועדה. "עמדה זו עולה בקנה אחד עם הגישה כי יש לנהוג בנכי צה"ל בלב פתוח ובנפש חפצה, בייחוד בראי נסיבות המקרה הנ"ל. המערער עבר מסכת ייסורים קשה. מחלתו אמנם לא נגרמה משירותו הצבאי, אך דומה כי השתלשלות העניינים העובדתית זועקת ומדברת בעד עצמה: ההתנהלות האיטית וגרירת הרגליים מצד רשויות הצבא לספק למערער מענה רפואי הולם בזמן אמת, תוך המשך שילובו בפעילות אינטנסיבית בצבא חרף תלונותיו וקשייו – מקוממת וסותרת כל היגיון בריא, ובפרט משעה שמדובר בחייל שהוא ממיטב בנינו, 'מלח הארץ' כלשון העם. אם לא די בכך, המשיב (משרד הביטחון) עשה כל שלאל ידו על מנת להקשות ולהוסיף עוד ועוד משוכות עד שייתש כוחו של המערער".
בנוסף, כתבה הוועדה כי אם משרד הביטחון היה פועל מלכתחילה באופן מקצועי, "ייתכן שלא היינו מגיעים למצב בו התיק מתנהל למעלה מ-6 שנים תוך שלמערער נגרם עינוי דין".
על התנהלות צה"ל כתבה הוועדה כי "למרות שהמערער התלונן במשך תקופה ארוכה על כאבי ראש, פטרו אותו בלא כלום. עד שהתלונות הגיעו לחופ"ל (חובש פלוגתי) האחראי לקח זמן רב, 'שכן היה תור ארוך של חיילים לחופ"ל, והיה קושי להקדיש לכל חייל זמן ותשומת לב'. בכל הכבוד הראוי, מצב בו ישנן תלונות בגין כאבי ראש הנמשכות חודש וחצי ואינן מקבלות מענה רפואי הולם – הוא תופעה שיש לעקור מן השורש. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחייל בעל מוטיבציה גבוהה ששירת בשייטת, אשר ודאי לא ניתן ולא ראוי לחשוד כי ילין תלונות שווא".
חברי הוועדה ביקשו להעביר מסר שלפיו "מן הראוי כי רשויות הצבא יסיקו מסקנות מן המקרה הנדון ויפעלו לגיבוש נהלים ברורים וחדים יותר באשר לניתוב פניות של חיילים, תוך תיעדוף מצבים רפואיים מסוימים אשר אמורים להדליק נורה אדומה ולחייב התייחסות מיידית".
