כבר לפני כמה שנים החליטה השדרנית ואשת התקשורת, איריס קול, לצאת בהודאה פומבית בתקשורת על כך שהתמודדה עם אפיזודה פסיכוטית ששיבשה לחלוטין את מהלך חייה. קול סיפרה כי לפני כ-6 שנים, בגיל 46, ללא סימנים מקדימים, רקע משפחתי של הפרעות נפשיות, טראומות או שימוש בחומרים מסוכנים – נוצר במוחה חוסר איזון הורמונלי חריף שיצר הפרעה דילוזיונלית, שגרמה לה במשך שנים למחשבות שווא ולפרנויה. לאחרונה
כמו כל האנשים החזקים והיוצרים, קול לא נתנה לסבל שלה לחלוף מעליה מבלי יצירה. וכך, לפני כשנתיים, היא הוציאה לאוויר העולם את ספרון השירה הצנוע שנכנס אל הלב "ציפור לא ממציאה שמיים". אמנם מדובר בספר קטן, אבל הוא קטן ואמיץ. בימים אלה, השירים מקבלים חיים חדשים באלבום חדש. הסינגל ״עצב אינו משאיר סימנים״ בשיתוף אריק סיני, הוא הראשון מאלבום הקונספט ייחודי שמבוסס על הספר.
את הספר עצמו חילקה קול לארבעה חלקים: הראשון אומללות, השני הכרה במחלה, השלישי הכרה עצמית והרביעי – ניסיון לרפא. הספר המושחז מנקר כל עין קוראת, והראשונה שאותה הוא בוחר לנקר היא קול בעצמה, שבמילותיה שלה הפגינה שיפוטיות וחוסר חמלה אין קץ כלפי עצמה. נקווה שרק בשירים. היא מספרת על החיים כמו רובוט באשפוזים, על המכניות של השגרה בבית החולים. את השירים מעטרים ציורי אישה-רובוט.
הנפש משחקת "ים-יבשה" עם המציאות
קול התחילה את הקריירה בכתיבת טור רכילות שבועי במגזין "פנאי פלוס", ובהמשך הגישה פינה שעסקה בתוכניות טלוויזיה חדשות בתוכנית "חוזרים על ארבע" ב"רדיו ללא הפסקה". בהמשך הגישה את "איריס לא גומרת", שכללה ייעוץ למאזינים בנושאי זוגיות ומיניות. בהמשך קיבלה תוכנית ראיונות בשם "איריס קול", שעסקה בזוגיות, יחסי הורים וילדים, יחסים חברתיים ועוד. באותה שנה הגישה לראשונה תוכנית הטלוויזיה משלה בזכיינית "רשת". משנת 2008 קול השתקעה ברדיו fm103, ושם בתוכניתה היא מראיינת זמרים, שחקנים ואנשי ברנז'ה למיניהם בנושאי תרבות, מוזיקה, פנאי וסגנון חיים.
בשיריה היא מצטטת פסיכולוג, פסיכיאטר וחולים אחרים ומתייחסת אליהם ולנחמה שהם מאפשרים לה לחוש – שהיא לא לבד בזה. באחד השירים נכתב כי מישהו אמר לה שהנפש שלה משחקת "ים-יבשה" עם המציאות. תיאור נפלא שמתאים כמעט לכל מחלה נפשית. כל מי שנפשו מעורערת נמצא במעין תיבה מסורבלת, שכמו הטיטניק יכולה להיטרף. בשיריה קול מתארת את התחושה הזו של להסתכל מבחוץ לתוך עצמך, כי אין שם דבר.
אמירה בלתי מתפשרת
לקראת סוף הספר קול משרבבת כמה אמרות חוכמה כמו: "מה שהורג אותי מחבק אותי", או "אף פעם הוא לא זמן שאפשר להחזיר", ו"ראיתי עץ שהיה בו מובן ממנו יצאו ענפים שלא יודעים".
אחד השירים שקנו את עולמי היה בשיר בחלק הרביעי של הספר על נדודי השינה כשאת מנסה לראות מה יביא לך יום. זכוכית המראה הנשברת והפוצעת מרכיבה את ספר שיריה הראשון, בו שירים קטנים וקטלניים מייצרים אמירה בלתי מתפשרת.
בכל אופן, קול הביאה בספרה בת קול משותפת להרבה אנשים, מאובחנים או לא, שהרגישו את נפשם מטלטלת מצד לצד. זהו ספר חשוב בו קול מביאה את כולה לקדמת הבמה, חשופה לגמרי ואמיתית.
